תזונת הספורט מתייחסת לקשר שבין תזונה לתפקוד האדם – אך כמו גם לתפקודו בזמן פעילות גופנית מאומצת: בין אם מדובר בספורטאי מקצועי ובין אם מדובר בספורטאי חובב.

המטרה: מדליה (וגם תחושת חיוניות)

בסיסה של תזונת הספורט הוא תחום מדעי התזונה המכשיר למקצוע הדיאטן הקליני, אך כדי שיוכל דיאטן הספורט לתת מענה הולם לספורטאים ברמות השונות, רצוי שיהיה בקי במדעים בסיסיים: ביוכימיה, פיזיולוגיה, ביולוגיה של התא ופסיכולוגיה, כמו גם במטבוליזם בסיסי ובמאמץ, בפיזיולוגיה של מאמץ, בהרכב גוף, בהפרעות אכילה ובתוספי תזונה.

במקביל, רצוי מאד שדיאטן הספורט יכיר את ענפי הספורט ודרישותיהם: תכניות אימון, עומס עצימות ונפח האימון, סרגל מאמצים קצר וארוך טווח, מטרות האימון, מטרות הספורטאי והמאמן, תנאי התאוששות, השפעת סוגי האימון על הרכב הגוף ודרישותיו, סביבת המחיה והאימון של הספורטאי ועוד. תחומי הידע רבים אך מטרתם אחת: לנצל את הידע התזונתי לשם מיצוי הפוטנציאל של הספורטאי תוך שמירה על בריאותו ותפקודים בסיסיים תקינים.

מאחר ומדובר במקצוע רב-תחומי המתפתח מתוך השטח, על דיאטן הספורט להישאר מעודכן בצורה שוטפת בכל התחומים הרלוונטיים, תוך שהוא מתרגם את התיאוריה לביצועים ולפרקטיקה בשטח, ומסייע לספורטאי – המקצועי או החובב – להפיק את המרב מגופו וליהנות מתחושת הסיפוק וההישגיות הנלווים לכך, בין אם התגמול הוא מדליה ובין אם תחושת חיוניות ובריאות ביומיום.

הקשר בין תזונה וספורט תועד כבר במאה ה-6 לפני הספירה, אך הידע היה בעיקר מנת חלקם של הספורטאים והמאמנים, והתבסס פעמים רבות על ניסוי וטעייה. בעשרות השנים האחרונות החל הידע להתפשט למעגלים נוספים וב-15 השנים האחרונות אנו עדים להתקדמות מטאורית בהבנת התחום וחשיבותו, הן ברמת המחקר והמדע והן מצד העניין של הקהל הרחב.

על אף התקדמותו של תחום תזונת הספורט ונחיצותו בשטח, הוא אינו נחשב כמקצוע בפני עצמו, אינו מאושר או מאוגד ברישיון תחת משרד או גוף ממשלתי ואינו נלמד בצורה מסודרת במוסדות האקדמיים (פרט לקורסי בחירה והעשרה מצומצמים).דרך למידתו היחידה כיום היא באמצעות מחקרים, סדנאות וקורסים, שלרוב מנפיקים תעודות השתתפות ונוכחות.

דיאטן הספורט משתף פעולה עם קבוצות ספורט, מרכזי ספורט, מוסדות לבריאות הציבור, מרכזי הוראה והכשרה והקהל הפרטי. תפקידו, מעבר לטיפול אישי בספורטאים מקצוענים וחובבים, הוא בחינוך לבריאות ולפעילות גופנית, בהעברת הרצאות ובלימוד צרכי האדם הפעיל מגילאים צעירים ועד מבוגרים.

דוגמה לאופן בו משתלבת תזונת הספורט אצל מתאמנים חובבים ניתן למצוא, למשל, אצל מטופל בשנות השלושים לחייו שמתאמן במכון כושר באופן קבוע ורציף בשנתיים האחרונות. בחודשים הראשונים הוא חש שיפור ברמת הישגיו ובמבנה גופו, אך בחודשים שלאחר מכן לא הצליח להשתפר. במהלך הטיפול נבנה תפריט מתאים למטופל המותאם לאימוניו ולהרכב גופו ובמקביל בוצע מעקב על אופן האימון: מאופן החלוקה לאימוני אירובי וכוח ועד השעות ביממה בהן הוא מתאמן.

במקביל, מהווה תזונת הספורט חלק בלתי נפרד מחייהם של הספורטאים המקצועניים. בהקשר זה ניתן לתאר מקרה של כדורסלן מנוסה בליגה מקצועית אשר הרגיש ירידה ברמת המשחק: אחוזי השומן בגופו עלו והדבר השפיע על יכולת הניתור, הריבאונד ושינויי הכיוון. אותו כדורסלן מתנהל כבר שנים בתוך מסגרת מובנית של תזונה ואימונים, אך בדיקה העלתה שעקב שינוי מסויים במערכות גופו השתנה גם אופן חילוף החומרים. בניית תפריט חדש ושינויים קלים באימוני הכושר החזירו את אותו שחקן למצבו הקודם והרצוי.

אחד מקהלי היעד החשובים של תחום תזונת הספורט הוא בני נוער וילדים שעוברים ממסגרת ספורט חובבנית למסגרת מקצועית. המעבר משגרה של שני אימונים בשבוע למסגרת תובענית של חמישה-שישה אימונים בשבוע בעצימות גבוהה לצד התפתחותם הגופנית המואצת בגיל ההתבגרות מחייבים תמיכה תזונתית מקיפה ורצינית שתאפשר להם לממש את הפוטנציאל הפיזי הנדרש לצורך התקדמות באותו ענף ספורט, וחשוב מזה – תאפשר להם לגדול ולהתפתח בצורה תקינה ובריאה.

בעל קליניקה לתזונת ספורט בתל אביב ובגבעת עדה

רכז ומרצה בכיר בתזונת ספורט בקמפוס "שיאים", אוניברסיטת ת"א