בעקבות כישלון המשלחת הישראלית באולימפיאדת לונדון 2012, אותה סימה ללא מדליה לראשונה מאז אולימפיאדת סיאול שנערכה בשנת 1988, שרת הספורט לימור לבנת מעוניינת למנות צוות מומחים ישראלי לבחינת הכשלים בהכנות האולימפיות. מטרת הוועדה היא להפיק גם לקחים לקראת האולימפיאדה הבאה. ועדת החקירה סביר להניח תימשך שבועות, חודשים ואולי גם שנים ותעלה למדינה עשרות ואף מאות אלפי שקלים במקרה הטוב. אין שום כישלון, הרי הספורטאים עשו את המקסימום עבור המדינה. אוסקר ויילד אמר פעם: "ההצלחה היא מדע. אם מתקיימים התנאים, מתקבלת התוצאה". יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות בשביל שנוכל להביא הישגים באולימפיאדות הבאות, אך ראשית יש להתחיל מ-3 דברים עיקריים שלדעתי הם המפתח לגידול והצלחה של ספורטאים בישראל:
1. הטמעת הפעילות הגופנית בבתי הספר
אני מתחיל לדעתי מהנושא החשוב ביותר עליו יש לשים דגש בראש ובראשונה. הטמעת הפעילות הגופנית כבר בתוך מערכת החינוך מגיל צעיר היא הדרך לבנות תשתית ספורטיבית חדשה ולבנות את דור העתיד. גם אם לא נצליח לגדל דור חדש של ספורטאים – נוכל לפחות ליצור דור חדש של מצליחנים. כדי ליצור הצלחה, קטנה או גדולה, בכל תחום בחיים, נדרשת פעולה. לרוב, זו חייבת להיות פעולה גופנית. פעילות גופנית מלמדת כיצד להעלות את רף הציפיות שלנו מעצמנו, כיצד להתמודד עם קשיים ואף מראה שלכל עשייה יש את שכרה בצידה. גם אם לא נרוויח ספורטאי אולימפי מכל הטמעת הפעילות הגופנית בבתי הספר – אני בטוח שנרוויח בהמשך הרבה יותר. חייבים להתחיל משיעורי הספורט בבית הספר, כך ששיעור ספורט יהיה שיעור מערכת יומי. כן…מידי יום – 5 ימים בשבוע! בדיוק כמו בארה"ב, כך זה עובד (מנסיון אישי- חוויתי זאת על בשרי כשלמדתי שם בבית ספר תיכון בצעירותי). יחד עם שיעורי הספורט היומיים, יש לבנות תכנית שנתית למורי הספורט בבתי הספר, כאשר במתכונת, החלפת סוג הפעילות בכל שבועיים. כלומר: בכל שבועיים יש להחליף את סוג הפעילות כך שיהיה ניתן לחשוף את כל התלמידים לכל סוגי הספורט השונים. בחודש אחד התלמידים יחוו את בריכת השחייה ואת אצטדיון האתלטיקה ובחודש האחר את מגרשי הטניס ואת זירת האגרוף. אני בטוח שהגיוון בפעילות מידי שבועיים ישבור את המונוטוניות של השיעורים, יעלה את אחוז המשתתפים, יחשוף את הפעילויות השונות לתלמידים ובכך הסיכוי לגלות ספורטאים צעירים בכל ענפי הספורט השונים יהיה גדול יותר.
2. מתקנים מתאימים
אין בית ספר אחד בארה"ב ללא מגרש כדורגל (דשא), אולם כדורסל או ללא מסלול אתלטיקה מקצועי. בבתי ספר רבים גם בריכת שחייה או אולם להתעמלות מכשירים תוכלו למצוא, אבל מה אנחנו משווים? אמריקה היא אחת המדינות העשירות בעולם, ולכן אני לא אומר שבכל בית ספר בארץ יש להוסיף כל אחד מהמתקנים שהזכרתי, אלא מספיק שבכל עיר בישראל יהיה לפחות אחד מהמתקנים הללו. אני לא מפנה אצבע מאשימה כלפי אף אדם ואני מעדיף שלא להתעסק בבעיה – אלא לנסות ולפתור אותה. לצורך כך יש לעשות את מרב המאמצים בגיוס כספים לצרכי מתקנים ראויים. ראיתם פעם ילד קטן שמגיע לאצטדיון אתלטיקה בפעם הראשונה בחייו? ההתרגשות והרצון שלו לרוץ ולהקיף את המסלול כל כך גדולים שהוא כמעט ויכול לרוץ ללא הפסקה במשך שעות. כנ"ל לגבי ההתלהבות של ילד מבריכה או ממגרש הכדורגל. יחד עם זאת, בהמשך להצעתי הראשונה, יש להוסיף בכל בית ספר בארץ מקלחות מתאימות לנוחיות התלמידים. כשחושבים על הוספת מתקנים לא תמיד חושבים על מקלחות כמתקני ספורטאים וכאן הטעות. במרבית בתי הספר בארץ אין את האפשרות להתקלח לאחר שיעור ספורט, ולכן יותר ויותר תלמידים מעדיפים להימנע מהשיעור או לא להתאמץ בכלל כדי לא להזיע.
3. להפוך את זה למקצוע
כמה ספורטאים בישראל יכולים להגיד שהם מתפרנסים ממה שהם עושים? תחשבו על זה ככה: ספורטאי אולימפי בישראל, מתאמן במשך שנים לקראת אירוע שמתקיים אחת לארבע שנים. בקושי רב הוא נדחק ומגיע לאירוע האולימפי הגדול, ועדיין, הוא מתאמן בתנאים גרועים ומיושנים, הוא בקושי גומר את החודש ללא תמיכה מספונסר (למעט אריק זאבי ואולי עוד ספורטאי או שניים שמקבלים תמיכה) ובמקרה שיפספס מדליה הוא יזכה לבוז, ביקורות שליליות או בורות לגבי התחום בו עוסק מצד גורמי תקשורת או עסקנים שאינם מבינים דבר או שניים בספורט. בשביל שהספורטאים באמת יוכלו להצליח, הם חייבים להפוך את זה למקצוע הראשון והיחיד שלהם ולקבל יותר תמיכה. אני חוזר: המקצוע הראשון והיחיד שלהם! הם חייבים להתאמן בתנאים הגבוהים ביותר ללא כל חשש ל "איך יגמרו את החודש מבחינה כלכלית" שמרחף מעל ראשם. ברגע שספורטאי לא יהיה עוד טרוד בנושא הכלכלי הוא יוכל להפנות את מרב המאמצים לאימונים, תחרויות ובכך גם להביא הצלחות. לא צריכים להיות חכמים גדולים, כך זה עובד אצל ידידתנו ארה"ב וכך זה עובד בכל מקום אחר שמבין ספורטאים.
אין סיבה לראות את הדברים ככישלון חרוץ. הספורטאים עשו את המקסימום שלהם בתנאי האימון שלהם. ידוע שבכל ספורט הישגי, כולם יודעים שהרבה תלוי בבתנאים מסביב כמו הרוח במקרה של השיט או חוסר ריכוז של מאית שנייה בג'ודו. חייבים לזכור את ההישגים של הספורטאים טרם עזבו את מדינתנו. הם יצאו אלופים ובשבילי הם ישארו אלופים!
