מחקר חדש קובע כי בנות אשר אינן מתעצלות ומגיעות לבית הספר בכוחות עצמן, בין אם ברגל או ברכיבה על אופניים מצליחות יותר במבחנים. המחקר התבסס על צעירות המתגוררות במספר ערים בספרד וציין כי ככל שהליכתם או רכיבתם לבית הספר קבועה יותר כך הציונים גבוהים יותר. דבר זה בא לידי ביטוי לרוב בשיפור ההישגים במקצועות כמו: מתמטיקה ודקדוק.

ד"ר פרנסיס טרודאו מאוניברסיטת קוויבק אשר לא השתתף במחקר טען כי עדיין לא ברור לגמרי אם ההליכה או הרכיבה הקבועה לבית הספר משנה או שזו ההתעמלות הכללית ומספר וגורמים נוספים התורמים לשיפור בציונים. הוא תהה אם אימון כדורסל של נערים וילדים יהווה השפעה דומה לפעילות הגופנית הקבועה מהבית אל בית הספר.

ההנחיה הנוכחית מציעה כי בני נוער יבצעו לפחות שעה יומית של פעילות גופנית מתונה או נמרצת אשר תהיה שוות ערך להליכה או ריצה בהתאמה בשטח. פחות מחצי מהילדים בארה"ב ואף מספר מצומצם יותר של בני גיל ההתבגרות פועלים לפי ההמלצות ומבצעים את הפעילות הזו באופן יומיומי ולכן חשוב למצוא את הדרכים לעודד את הפעילות ולעלות את המודעות לכך.

מוחו של מתבגר חווה שינויים מהותיים במבנה הפיזי ובתפקוד היומיומי, חוקרים רבים סבורים כי לפעילות גופנית יש השפעה חיובית בנושא ואלו היתרונות שלה: פעילות גופנית מסייעת בהזרמת דם טובה יותר למוח ובכך גורמת לשיפור בריכוז, בזיכרון ובמספר מאפיינים נוספים הבאים לידי ביטוי בלמידה.

החוקר דוד מרטינז גומז מהמועצה הלאומית למחקר במדריד רצה לבדוק בקרב המתבגרים את השפעת אופן ניידותם של המתבגרים לבית הספר. נושא המבחן היה רמת התפקוד הקוגניטיבי של המתבגרים (קוגניציה=רכישה, עיבוד ויישום הידע או המידע המצוי ברשותו של האדם). במחקר נבדקו ציוני מבחנים של כ-1700 תלמידים עירוניים מספרד. באותה עת נשאלו בני הנוער על אופן הגעתם היומיומי לבית הספר. כ 65 אחוז מהמתבגרים אמרו שהם רוכבים או הולכים לבית הספר. החוקרים מצאו שהבנות שביצעו פעילות קבועה מהבית אל בית הספר קבלו ממוצע ציונים של 53 נקודות. ממוצע התלמידות שביצעו את המבחן אך אינן מבצעות הליכה או רכיבה לבית הספר עמד על ממוצע של כמעט 49 נקודות בלבד. בנוסף, בנות אשר משך פעילותם לבית הספר ארוכה מ- 15 דקות הצליחו יותר מבנות שדרכם לבית הספר אורכת פחות מ- 15 דקות. לדבריו של ד"ר טרודאו, בדיקה זו מראה שישנו קשר הדוק בין ההישגים בציונים לבין הגעת התלמידות לבית הספר בכוחות עצמן באופן יומיומי. החוקרים לקחו בחשבון בבדיקה מאפיינים נוספים כגון: גיל, משקל, מצב חברתי וכלכלי ופעילויות כאלו ואחרות מחוץ לבית הספר, דבר אשר לא שינה את ממצאי המחקר. בנוסף מחקר אחר שנערך על מתבגרים משבדיה הראה ממצאים זהים.

אין סיבה ברורה לחוסר הקשר בין הליכה או רכיבה לבית הספר לתפקוד הקוגניטיבי אצל בנים. החוקרים הספרדים כתבו ב Archives of Pediatrics & Adolescent Medicine (ארכיון רפואת הילדים והמתבגרים) :פעילות גופנית נוספת כמו הליכה יומיומית לבית הספר לא תהווה שינוי מהותי אצל הבנים מכיוון שבאופן כללי הם פעילים יותר מהבנות. בנוסף, החוקרים טוענים כי ההבדלים בין מוח הילד והילדה עלולים לגרום לתגובה שונה של הגוף לפעילות.

טרודאו הוסיף ואמר כי הליכה או רכיבה לבית הספר לרוב לוקחת זמן רב יותר מנסיעה ברכב פרטי או באוטובוס, מה שנותן למתבגרים זמן נוסף להכין את עצמם פיזית ומנטאלית לקראת היום הקרב ובא, דבר המקנה יתרון למבצעים. לדבריו: "זהו זמן טוב להתחיל לחשוב על יום הלימודים". אם זאת נזהר ואמר כי יש הבדל בין הליכה דרך ערים באירופה עמוסת בתי הקפה והחנויות לבין פרבר או עיירה בצפון אמריקה, שמעבר דרכם (מקומות עם יותר טבע), הינה חוויה חיובית ומעשירה למתבגרים. כמובן שלא כל הליכה בטוחה. במצב של מעבר בשכונות מסוכנות או בכבישים עמוסים עדיף לא לקחת את הסיכון ולא לעבור דרכם בשום אופן. לדעתי דבר היכול להוות חיזוק ומוטיבציה להולכים לבית הספר הוא ההליכה המשותפת בזוגות או בקבוצות. דבר שעשוי להוביל להליכה מהנה יותר וגם לחיזוק הקשרים החברתיים בין בני הנוער.

הורים יקרים, אם גם אתם נמנים על כל אלו אשר שולחים את ילדיהם באופן יומיומי לבית הספר: הגיע הזמן להתחיל וללמד את ילדיהם להתחיל לצעוד באופן עצמאי. בצורה זו תגרמו לילדכם להיות פעילים יותר (עד כמה שאפשר) ובכך ישפרו את הכושר הגופני, הם יגדילו את הישגיהם בלימודים וגם תחסכו מעצמכם את הטרחה לשמש להם כנהג מונית. הרווח כולו שלכם.