מרתון משפחתי:3 אחים רצו את המרתון המלא בירושלים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

האחים לבית משפחת אלנקרי (שי, דביר וסהר) הם חובבי כושר מושבעים ומאמנים מקצועיים בעצמם. הם מקימי ומנהלי אתר כושר ישראל ומתפעלים את קבוצת הפייסבוק המרשימה לה למעלה מ-25 אלף חברים, מנהלים את חדר הכושר קונספט ברעננה לאימונים אישיים, ואחרי כל זה הם גם רצים. אפשר לומר רצים מושבעים. כאלה ששורפים עשרות קילומטרים על מסלול הריצה מידי שבוע. הסיפור של השלושה התחיל אי שם לפני 15 שנה, כאשר שי, האח הבוגר השיל ממשקלו כ-15 ק"ג, עיצב את גופו, שינה את אורח חייו לבריא יותר ולימים הפך למאמן כושר, כזה שמסייע לאחרים להיכנס לכושר ולרדת במשקל. באותה העת, כאשר שי כבר החל בחייו המקצועיים כמאמן כושר, האח האמצעי דביר, העלה במשקל וסבל מעודף משקל משמעותי. הוא הגיע למשקל של 120 ק"ג כבר בגיל 13! אורח החיים העצל, לצד הפלייסטיישן, המחשב והטלוויזיה הובילו את דביר לאורח חיים יושבני ולא פעיל כבר בגיל צעיר.

 

43 ק"ג פחות תוך 8 חודשים!

בעקבות ההשמנה של האח הצעיר, שי החליט לעשות את הצעד ולקח את דביר כפרוייקט אישי, זהו למעשה מסע אליו נכנס דביר ששינה את אורח חייו ואורח חייה של המשפחה כולה מהקצה אל הקצה. תוך 8 חודשים דביר השיל ממשקלו כ- 43 ק"ג אותם הוריד באמצעות אימוני כושר יומיים ותזונה נכונה הפזורה לאורך כל היום. זוהי בדיוק הנקודה בה אורח חייה של המשפחה השתנה מהקצה אל הקצה. הבורקסים והקרואסונים יצאו ובמקומם נכנסו יותר ירקות ופירות. אוכל מטוגן הפך למבושל, הלחם הפך למלא, וסלטים היו התוספות העיקריות בארוחות המשפחה. למעשה, כל המשפחה שינתה את אורח החיים לאקטיבי יותר. בהמשך הדרך לאחר שנכנס בצעדי ענק אל תוך עולם הכושר הקדיש דביר את שעותיו הפנויות ללימודים במכון וינגייט (כבר בגיל 17), בכדי להפוך גם כן למאמן כושר בעצמו, וללוות אנשים רבים נוספים בדרך לתהליך ההרזייה.

דביר אלנקרי לפני ואחרי. צילום: MAX DIGITAL

 

לדבריו של דביר: "לאחר הירידה המשמעותית במשקל, היה לנו חלום משותף: חלום בו נוכל לרוץ יחד. בתקופה ההיא בה שקלתי 120 ק"ג, בכלל לא חלמתי, אבל הנה, עשור אחרי, שלושה מרתונים מאחורינו, והיד עוד נטויה. האם זה עניין תורשתי? אני לא חושב שיש לתורשה קשר בנושא זה. הדבר החשוב ביותר הוא קבלת ההחלטה. ברגע שיודעים לאן מכוונים ולאן רוצים להגיע, הדרך קלה הרבה יותר. במקרה שלנו, זה המרתון, אליו התכוננו במשך חודשים."

 

בנקודת הזינוק. סהר(מימין) שי(במרכז) דביר (משמאל) צילום: צלם הבית (עומר מנוס)

מרתון משפחתי ראשון

לפני כשנה שי ודביר רצו לראשונה מרתון מלא (42.2 ק"מ) בטבריה, בהמשך רצו את מקצה המרתון המלא גם בתל אביב, ולפני 3 חודשים אולטרה מרתון- 62 ק"מ בעמק יזרעאל.  האח הצעיר (סהר) עשה את השינוי שלו, כאשר החליט לעשות את הצעד הראשון- ולהיכנס גם כן לתחום הכושר, אבל קודם לכן השיל מעליו כ-13 קילוגרם ממשקלו ובהמשך הלך בעקבות אחיו הבוגרים, ללמוד בבית הספר למאמנים במכון וינגייט. לפני מספר חודשים החליט גם הוא להצטרף לשני אחיו, אבל הפעם לשריטה שמלווה אותם בשנים האחרונות –ריצות ארוכות. כשהוא חדור מוטיבציה וממוקד מטרה: החליט שהוא עושה מרתון מלא! יחד עם שני אחיו (שי ודביר) כאשר להם כבר רקורד של שתי ריצות מרתון וריצת אולטרה אחת למרחק של 62 ק"מ, הם החלו באימונים לקראת מרתון ירושלים.

 

רצים ומתאמנים יחד. צילום: באדיבות צלם הבית (עומר מנוס)

מרתון משפחתי: האם הכל נשאר במשפחה?

מרתון ירושלים הנו אירוע בינלאומי אשר נחשב לאחד המרתונים הקשים והמאתגרים שיש בישראל אבל ללא ספק גם היפה ביותר. וכך בין אלפי הרצים והקבוצות שלקחו חלק במרתון של עיר הבירה, ביניהם גם הייתה קבוצה מיוחדת במינה המורכבת מִ-3 אחים כולם אחים לבית משפחת אלנקרי. ביום שישי האחרון רצו יחד את 42.2 הקילומטרים והפכו לשלושת האחים הראשונים שרצים בירושלים יחד את המקצה המלא. האם כושר גופני הוא בכלל עניין תורשתי או שמא מדובר בעבודה קשה?

 

רצים בנופי ירושלים. צילום: צלם הבית (עומר מנוס)

האם זה תורשתי? עבודה קשה או אולי בכלל מדובר בכוח רצון?

 

לדבריו של שי אלנקרי – "מרתון זה עניין גופני ומנטאלי כאחד. ברגע שקיבלת את ההחלטה בראש, זה השלב בו מתחילים לתת לרגליים לעבוד…באימונים כמובן… כשמגיעים ליום הגדול (המרתון), כשהרגליים מתחילות להתעייף, זה השלב בו הראש נכנס לעבודה. עבודה של שעות נוספות. ההכנה הגופנית והתזונתית חייבת לבוא יחד עם ההכנה המנטאלית, כי בלעדיה, אי אפשר לרוץ מרתון. כוח רצון לצד יכולת מנטאלית גבוהה הם משמעותיים ביותר. האם זה עניין תורשתי? ממש לא! אנחנו בני אדם ממוצעים שבעברנו שקלנו יותר. לא נולדנו אתלטים, אלא הפכנו את הכושר לחלק מאורח החיים שלנו".

 

שי ודביר בנופים עוצרי הנשימה של ירושלים

 

הקשר בין הצד המנטאלי לריצה

חשוב להבין כי כל מי שנכנס לענף הריצה, לא משנה אם חובבני יותר או חובבני פחות, כי לא מדובר בתהליך פשוט וקל. מדובר בתהליך שלוקח בחשבון השקעה באימונים, תזונה וכמובן גם מנוחה. ככל שנשקיע יותר באימונים ובכל מה שמסביב כך גם הגמול יהיה טוב ומספק הרבה יותר. בייחוד אם מדובר בהכנה למרתון. יש להפנים שהפן הפסיכולוגי משחק כאן תפקיד מרכזי. לפעמים זה מרגיש כמו משחק מוחות עצמי אבל איכשהו אחרי מאבק ממושך גם מצליחים לנצח. המאבק אצל כל אחד מאיתנו מתרחש לפני הריצה, בזמן וגם לאחריה. חשוב שתהיה המוטיבציה להצלחה ולכן תמיד כדאי שתהיה מטרה. כשיש מטרה קל יותר לנצח "במשחק המוחות" שלנו עם עצמנו. כולנו זוכרים את הפעם הראשונה שרצנו. לרוב זה מתחיל עם מטרה של לרצות לרוץ רק חצי שעה רצופה, ממשיך ל- 10 ק"מ בפחות משעה, "הרצים למרחקים" ממשיכים לחצי מרתון ו…מרתון שלם…ויש כאלה גם הרבה מעבר, קוראים לזה אולטרה מרתון.

 

שי אלנקרי בסיום מרתון ירושלים. צילום: אתר צלם אותי

 

סהר האח הצעיר שזה עתה עשה את המרתון הראשון בחייו מוסיף: "כושר בשבילי זה דבר ברור מאליו. גדלתי ונולדתי אל תוך עולם של ספורט. עם שני אחים שאת רוב חייהם הבוגרים הקדישו לספורט אי אפשר להישאר אדיש לזה. המרתון מבחינתי היה חלום, אליו אני התכוננתי בחודשים האחרונים עם אחיי הבוגרים, לרוץ מרתון.

סהר במהלך מרתון ירושלים. צילום: צלם הבית (עומר מנוס)

ההכנות לא היו פשוטות אך הסיפוק בסיום המרתון שווה כל רגע. לצלילי המוזיקה לאוזני, והנופים לנגד עיניי מרתון ירושלים היה חוויה עוצמתית, וזו מבחינתי רק ההתחלה של האתגרים הספורטיביים שעוד אעשה בהמשך".

 

סהר אלנקרי בסיום המרתון הראשון. צילום: אתר צלם אותי

 

צילומים באדיבות צלם הבית (עומר מנוס) ואתר צלם אותי

שתפו עם חברים
את הכתבה

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

תנו קפיצה

כתבות נוספות

הצטרפות לקבוצה הסגורה שלנו בפייסבוק

מאמנים ומתאמנים, שואלים, מתייעצים, מדברים ולומדים. הצטרפו ליותר מ-12,000 חברים.