ביום שבת הקרוב 5/3, שני דברים מדהימים יתרחשו בעירי חיפה. הראשון, מרוץ אופני הרים בינלאומי, אשר יערך, במסלול עליו התקיימה אליפות אירופה במבואותיה של העיר. במרוץ, צפוי אקשן רב בין המתחרים, והמסלול הטכני של נחל אזוב, מבטיח דם לרודפי הטיפות מבינינו. לאחר מבט חטוף ברשימת המשתתפים, צופה אני, מאבק איתנים, בין עודד דנון לעידן שפירא, הנמנים על קבוצת CCC התל-אביבית. מרוץ האופניים, יפתח בשעה שמונה בבוקר וינעל לקראת שעות הצהריים. נקודת המפגש והחנייה תהיה במרכז הקונגרסים. אז בואו לראות ותעשו קצת שמח.

האירוע השני, מפגש עם מאמן אופני הכביש והאגדה המהלכת, אנטולי "טל" ליליאן, אשר אימן את מיטב רוכבי האופניים בישראל, משנות ה-70 עד פציעתו הקשה בתאונה (אופניים), לפני כ-10 שנים. המפגש עם "טל" ליליאן, יערך בשעה 12:00 בקפה גרג בקניון קסטרא, הסמוך למרכז הקונגרסים. בית הקפה, נמצא בבעלותו של אחד מהרצים היותר מזוהים בחיפה, הלא הוא ניקי פפו.

מובטחים סיפורי אגדות מעולם אחר ודור אחר.

כחיפאי, אני נרגש לבוא למרוץ המתקיים בעיר הפועלים. עדיין לא יכול לקחת קיום מרוצים בעיר כמובן מאליו. זו תחושה טובה, המפצה אותי על שנים בהם התחריתי (ורבים אחרים), ושום גוף לא הסכים להביא את המרוצים אל העיר. חיפה עיר מדהימה, על כך כולם יסכימו. בעלת טופוגרפיה ומאפיינים אשר שום מקום אחר בארץ לא זכה להם. שילוב נדיר ומקסים של הר כאילו ירוק (אחרי השריפה) וים כאילו כחול. הקרקע המושלמת לספורטאי ולספורט.

טוענת חיפה לכתרים רבים. ובקרביה מתקיימת תרבות ספורטיבית ענפה. אמנם ביישנית, אמנם צנועה, אמנם חסרה את ה-"וואווו" של תל אביב. אך מחיקה החושש, ההססני והביישני, יצאו ספורטאים גדולים ואלופים לדורותיהם. אך יש שני דברים שאנו החיפאים איננו. האחד, איננו טובים בללבוש בדי ספורט מקושטים ונעליים צבעוניות. והשני, איננו צרכנים גדולים של ציוד ספורט. לרוב, נשב כמו בוקים מול המחשב, ונחפור ב-E –BAY בכדי למצוא את הדיל שיחסוך לנו 30 אגורות מוזהבות. ככה זה פועלים.

אז להתגנדר איננו יודעים. אמת. אך ספורטאינו יודעים מה הוא סבל(עליות), אפילו אם זה מגיע, בתוך נעליי נייקי "ענתיקה" שחורות צבאיות, אשר ירשנו מהאח הגדול. או על אופני פלדה אפורים עם מדבקות מתקלפות.

חיפה אינה עיר של ספורט, היא עיר של ספורטאים. וקיים הבדל מהותי. בחיפה רבים וטובים עוסקים בספורט. יתכן אלפים, אולי עשרות אלפים אך תרבות הספורט והמסורת חסרה.  הגופים האחראיים, אילמים, פסחים, חרשים וארועי ספורט גדולים ממאנים לבוא. מרוץ חיפה ל-10 ק"מ הוא "האורגזמה" של שוחרי הכושר בחיפה. זהו גם המרוץ היחיד, וסביבו תמיד אי וודאות. כאילו היה מדובר בביקור של אובאמה בבירה הצפונית. כחיפאי, לעיתים מרגיש לי, כאילו חיפה היא סוג של קיבוץ גריאטרי שיתופי בדרום הרחוק, בואך עקבה. חיפה, כעיר מובילה (לפחות מבחינה נומרית) , ראוי כי תקיים לפחות חצי מרתון, מרתון או טריאתלון מוביל (אליפות ישראל בטריאתלון הייתה בעבר נחלתה של חיפה). ניתן לערוך מרוצים שכאלה על החוף, על ההר או בשילוב מדהים של שניהם.

עיר הרוצה למתג עצמה כצעירה, ומנסה למנוע את גלי ההגירה הצעירה מרכזה, חייבת להפנים, את מה שכל עיר מודרנית אחרת כבר הבינה: אירועי ספורט הם חלק בלתי נפרד מהוואי עירוני צעיר. ראה ערך, מרתון תל אביב וירושלים. חיפה היא עיר זקנה ושמרנית. ככל שאתה יותר מבוגר בחיפה, אתה יותר "אין". הצעירים כבר מזמן הסתלקו. זה ניבט מכל פינה וצורם בכל קרן רחוב. תלך בלבוש ספורטיבי צבעוני, ומבטים בוחנים של חיפאים סקרנים ומסוגרים ימוססו את ה-DRY-FIT . השמרנות זועקת.

תצא לריצה על ציר הכרמל, מייד תינזף על ידי עדרי הקשישים, אשר ישעטו לעברך במקלות ובקללות. תצא לרכוב בעיר, מייד יצפרו לך כאילו היית אחרון הבנדיטים. עיתוני עירי לא מכירים דבר מלבד "כדור-רגלסטאן". רק הרייטינג מעניין. רק מכבי, רק ירוק.  לאחרונה, דיברתי עם שני העיתונים "המובילים" עלק, והצעתי לחשוף בפניהם קוראיהם טפח נוסף של העיר, ללא תמורה. הקול "השמרני"  בצידה השני של השפופרת ידע רק "בועטת כדור".

מתחת לאפן של הרשויות ושאר המתעלמים, מתקיימות להן "מחתרות" ספורט פעילות, המכילות את מיטב אנשי העיר. אלו רצות להן בשטח, שוחות בחופיה של העיר, רוכבות ביערות ובכבישים, ומטפסות את מדרגותיה ההיסטוריות של העיר

הגיע הזמן לעשות את השינוי הנדרש בחשיבה של התושבים והרשויות, הכה חוששות מדינאמיות. אני חלק מהמחתרות הסודיות, מקווה כי יום אחד נבצע את "ההפיכה" הרצויה.