רוכבים למעלה:החרמון-אם כל העליות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

לפני מספר שבועות, התחלנו כאן בכושר ישראל פרויקט בו אני יוצא לכל העליות הכי שוות ו"בוחן" אותן. פעם שעברה זו הייתה בית אורן הפעם הייתה זו האימא בית אורן. העלייה אל החרמון.

וכך ביום שלישי שמשי במיוחד, ארזתי את אופניי ואת שותפתי לרכיבה תמר, ויצאתי אל עבר הגולן. דקות לפני שמזג האוויר המטורף הכה באזור.יצאתי לדרך חמוש במשקפי אוקלי מפחידים, עט ופנקסון רישום פתטי, שהקנה לי מראה של פקיד שומה. אני מתוודה כאן על במה זו שמעולם לא טיפסתי את העלייה לחרמון. למאמני היה חוק בל יעבור, על אופניים רוכבים. אופניים לא נכנסים לרכב. נשברתי. ממש לא רציתי לרכוב באותו יום 300 ק"מ הלוך ושוב לחיפה, ולשוב עם שברי מאמץ מכפות הרגליים ועד הגבות.
מתחילים לעלות. צילום: road rush

כל מי שמכיר את העלייה לחרמון יודע שישנן כמה אפשרויות לטפס אותה.
הראשונה: לעלות בכביש 99 המטפס מקריית שמונה למסעדה, לפנות שמאלה במסעדה אל כביש 98 ולטפס עימו עד הפסגה.
שנייה: יציאה מכביש 99, התחברות שמאלה אחרי מסעדת שרולה אל כביש 989 המטפס אל נווה אטי"ב ומשם להשתלב בכביש 98 עד לאתר החרמון.
אנחנו בחרנו באפשרות השנייה, ויצאנו מהיישוב שניר הממוקם כמה מאות מטרים לפני תחילתה של העלייה.
נתוני העלייה:
אורך המסלול: 25.3 על פי הספידומטר ה"צולע" של תמר.
גובה הטיפוס: 1600 מטר לרכבל תחתון-ישנה אפשרות בתאום עם הצבא לטפס עד הרכבל העליון שנמצא בגובה 2200 מטר.
שיפוע ממוצע: 5%  (קליל, החתול שלי יכול לעלות אותה ברוורס)
מספר קירות: 2
מדידות זמנים משניר:
תמר-רוכבת מיומנת בעשור השלישי לחייה: 2:06 שעות. הכוללות: כיוון הילוכים, כיוון שמיניות ופתיחת מעצור. אני הייתי המכונאי."תודה תמר".
אתם יכולים לקזז על ה"ברוך" 3 דקות מהתוצאה. כלומר 2:03 שעות.
אילן- רוכב מיומן בסוף שנות ה-20 לחייו: 1:41 שעות כולל סצנת המכונאות שתמר בישלה לנו.
אינדיקציית זמנים לפי רמות:
א.רוכב כביש תחרותי קצה:  1:25-1:35 שעות
ב.רוכב כביש חובב+ : 1:40 – 1:55 שעות
ג.רוכב כביש חובב:  2:00-2:20  שעות
ד.על אופני הרים בכביש:  2:00-3:00 שעות
אם זה לקח לך מעל 4 שעות, כנראה שלפני העלייה גילית ששכחת את האופניים בבית, והחלטת לעלות ברגל. נסה ריטלין, זה עובד.
טיפוס רגלי 5-6 שעות. עשיתי זאת בעוונותיי.
מעט על ההיסטוריה של האימא:
כחצי היסטוריון בהכשרתי, גם הפעם, בדומה לסיקור העלייה לבית אורן, ניסיתי לדלות מספרי ההיסטוריה מידע אודות ניסיונות הרואיים לכבוש את הפסגה טרם עולם הפייסבוק. דרך מחקרו של הגיאוגרף יהודה זיו, גיליתי, כי לפני 91 שנה ב-1919, שני תלמידים הרפתקנים מהגימנסיה של הרצליה העפילו לחרמון. ניסיון זה ארך כשלושה שבועות. הם "שכחו" את הפלאפון והג'י.פי.אס בבית. מסעם הקטן הושק תחת הכותרת "כיבוש החרמון." חלקו נעשה ברגל וחלקו על גבן הדואב של פרדות עצלות בשבילי עפר משובשים.
כבר בשלהי המאה ה-19, בני המושבות ( לא המושבים) של העלייה הראשונה ניסו לכבוש את ההר. זו הייתה כמיהה טהורה להתאחדות עם "כיפת השלג החורפית שלו."
"שלום החרמון, הרינו הולכים ממך הלאה," כתב משה סמילנקי אחרי ניסיון העפלה כושל לפסגה.אותו סמילנסקי טיפס את העלייה האדירה על גבי פרדות. הוא לא היה טיפוס של קרבון.
באותם ימים, למעפילי הפסגה היה ריטואל קבוע בעת הנחיתה על פסגת ההר.הם היו פוצחים בשירת התקווה ונוטעים דגל בקרקע.
היום, המעפיל הרכוב, מסתכל על השעון ובודק כמה זמן הוא "נתן לחברו בראש". איך השתנינו.
אז, המעפיל היה קובר בקבוק עם מניפסט רומנטי."על החרמון השב בהרים, כבשנוהו בשלום ובמנוחה, מבלי שפוך טיפת דם, ונתקע עליו דגל עברי לאות כיבוש," כפי שנכתב באחד מהם.
כיום, המעפיל קובר את בקבוק הרכיבה שלו בתיק, ומקלל את החבר המעכב."אני יושב פה בחרמון, נח לי בסבבה ואתה לוקח את הזמן. עוד פעם אחת ואני אשאיר אותך בלי טיפת דם ואתקע את דגל המוצב בגלגל שלך."
רואים את המבצר
איך עולים אותה?
לאט ובזהירות. העלייה היא מפלצת בסדר גודל של עלייה אלפינית. טעות אחת בתחילת הדרך ואתם תאלצו לדרדר מטה כמפסידים. במקום לנטוע דגל בפסגה אתם תנטעו את אופניכם במושב האחורי של המאזדה. פעם הבאה שהאישה תתיר לכם "ניסיון שני," תהיה באופן מפתיע לאחר שהסורים ישובו לשלוט בחרמון.
לכן, נצלו את העובדה שהעלייה מתחילה באופן מתון ושימרו כוח.תיהנו מהנוף ושימו לב לקילומטרים.עד הק"מ ה-10 מבצר נמרוד הוא יעד הכיבוש.
אין צורך להכין הילוכים סופר קלים בכדי לטפס את העלייה. אין בה קירות יוצאי דופן. זה רק האורך שמקשה. באופני כביש שילוב של 39 שיניים מלפנים ו-25 מאחור יעשו את העבודה "ביג-טיים".
לפחות מיומנים מאיתנו, אין ספק שקרנק קומפקט או טריפל יקלו על המלאכה*. עד נווה אטי"ב (ק"מ ה-14) אני ממליץ לטפס בקצב של 70%-80% מיכולתכם. הקיר שבתוך נווה אטי"ב "יקפיץ" לכם את הדופק, אך מיד אחריו יגיע מישור בו תוכלו לנוח מעט לפני הדבר האמיתי.
לאחר הפנייה שמאלה (התחברות לכביש 98 בק"מ ה-17) מגיע הקיר האימתני של מג'דל שמס. השיפוע בו הוא מעל 10% וקורע את הרגליים. למזלכם הוא קצר מאוד.
מזגזגים בקיר של מג'דל
בשלב זה זכרו כי לא נשאר עוד הרבה.מנקודה זו אפשר להרים את הדופק לכיוון ה-85%-90%. אין מה לחסוך.מהק"מ ה-18 ואילך השיפוע נע בין 6%-ל-8% והעלייה מקבלת גוון אירופי, בדמות סיבובים מפותלים על כביש יחסית צר. שימו לב, ישנו שלט המורה "1000 מטר לאתר החרמון," שלט זה מתייחס למרחק עד הקופות ולא עד האתר עצמו.מהקופות ועד הרכבל התחתון ישנם עוד 2 ק"מ בהם אפשר כבר "להתפוצץ".
אחרי שכבר הגעתם למעלה אל "העיניים של המדינה," כפי שמכונה החרמון. תנו כבוד להר העצום הזה, ושירו את שירו של ביאליק "אל הציפור."
"הירד כפנינים הטל על הר חרמון / אם ירד וייפול כדמעות? / ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים? / ושלום כל ההרים, הגבעות?"
אל תהיו קטנוניים וברכו את חברכם כשהוא מגיע לפסגה.

מושגים מקצועיים:

*קרנק- הוא סט גלגלי השיניים הנמצא במרכז האופניים.
*טריפל- הוא סוג של קרנק בעל שלושה גלגלי שיניים המאפשר יחס הילוכים יותר נוח לעליות
*קומפקט-קרנק בעל שני גלגלי שיניים המיועדים לתת מענה לעליות.שוקל פחות מקרנק טריפל.

מאת: אילן גולדמן

שתפו עם חברים
את הכתבה

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

תנו קפיצה

כתבות נוספות

הצטרפות לקבוצה הסגורה שלנו בפייסבוק

מאמנים ומתאמנים, שואלים, מתייעצים, מדברים ולומדים. הצטרפו ליותר מ-12,000 חברים.