ישנה כמות אדירה של משתנים המשפיעים על איכות האימון ביום נתון: האם ישנו טוב? אכלנו יותר או פחות מידי? רבנו או השלמנו עם בת/בן זוג? וכן הלאה. כל אלה עשויים להשפיע לטוב או לרע על האימון ויש לקחת זאת בחשבון. מסיבה זו אני מוצא שקביעה מראש של מספר החזרות לפני כל סט היא בעייתית.
הרי גם מאמן-על לא באמת יכול לנבא בצורה מדויקת את מספר החזרות האופטימאלי בכל אימון. כשאנו קובעים למתאמנים שלנו (או לעצמנו) את מספר החזרות מראש, אנו מסתכנים שאחד משני דברים יתרחשו:
1. המתאמן לא יצליח לבצע את מספר החזרות שהתבקש.
2. המתאמן יבצע את מספר החזרות שהתבקש ועצר על אף שיכל היה להמשיך.
תוצאה אפשרית של המקרה הראשון היא אכזבה ותחושה שלילית. תוצאה אפשרית של המקרה השני היא בזבוז של סט. אופציה נוספת היא שקלענו בדיוק עם מספר החזרות שביקשנו, והסט הוביל בדיוק לגירוי המתאים. סטטיסטית, אופציה זו פחות סבירה.
מה האלטרנטיבה?
תנו למתאמן טווח חזרות לבחור ממנו על בסיס הרגשתו לפני ובמהלך ביצוע התרגיל. במקום לדרוש 10 חזרות, בקשו שיבצע בין 8-12 חזרות. במקום 5, בקשו בין 4-6 וכן הלאה. מה היתרונות? בתור התחלה אנו מקטינים בצורה משמעותית את הסיכון לטעות מסוג 1 ומסוג 2. יתרון נוסף, חשוב לא פחות, הוא הפיכת המתאמן לפעיל יותר במהלך האימון. במקום ש"יציית" למאמן בצורה פאסיבית, הוא נדרש להפעיל שיקול דעת, לבחון איך הוא מרגיש ולפעול בהתאם. באופן זה יותר אחריות מוטלת על המתאמן, ומניסיוני, יותר תהליכים חיוביים מתרחשים לאורך זמן. בנוסף, הקשר בין המאמן למתאמן הופך לשיתוף פעולה בוגר ויעיל במקום סוג של דיקטטורה.
אסיים עם ההגדרה האהובה עלי למי הוא מורה טוב: מורה טוב הוא כזה שהופך את עצמו באופן הדרגתי לפחות נחוץ. בין השאר, בעזרת גישה זו, אני הופך את המתאמן לעצמאי יותר, והופך את עצמי, המורה/מאמן, לפחות נחוץ.
