מספרינט לאיש ברזל בשנה וחצי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
בדיוק לפני שנה וחצי, עמדתי על קו הזינוק עם מאות נשים לפני תחרות הטריאתלון הראשונה שלי.
"טריאתלון נשים ע"ש תמר דבוסקין ". עמדתי ביחד עם מאות נשים על קו הזינוק.
תוך רגעים ספורים הספירה לאחור החלה, יריית הזינוק, קפצנו למים שחינו, רכבנו ורצנו והופ נגמרה התחרות… שעה ועשרים וזה נגמר.
סיימתי ושאלתי את עצמי, זהו?.. על זה כולם מדברים? קטן עלי, קדימה אני רוצה אולימפי!
כמובן חודש אח"כ כבר התייצבתי בטריאתלון ת"א ועשיתי את האולימפי הראשון שלי, כך הלאה, אולימפי נוסף בגן שמואל ואז שוב מכפילה את האתגר לחצי איש ברזל בעמק הירדן. אחרי החצי איש באה השאלה הגדולה, "עשיתי כבר חצי, מה לא נעשה מלא?… וכמו שאתם מבינים נרשמתי לתחרות איש ברזל מלא, ישראמן נגב 2011.
איש הברזל: האתגר האמיתי

ישראמן נגב 2011 -המסלול והחוויות

3.8 ק"מ שחייה:


מתרגשת ממש כמו לפני שנה וחצי בספרינט הראשון שלי, עומדת כשלצידי בעיקר גברים, ואז נזכרת שלא לקחתי ג'ל ואני קצת רעבה, לא טוב, אבל אין מה לעשות מאוחר מידי, יהיה בסדר אני אומרת לעצמי. קר ואנחנו מחכים, ההתרגשות גוברת וכל המשפחות מריעים מאחור, לבסוף זה מגיע, הספירה לאחור ויריית הזינוק, קופצים למים.
בהפתעה מרובה, אני יוצאת ראשונה מהמים, לא ציפיתי כי השחייה זהו הצד החלש שלי, רצה לשטח החלפה, לוקחת את הזמן, אני יודעת שרכיבה קשה מחכה לי בין ההרים והרוחות של אילת, מעמיסה כמה שיותר אוכל, כפפות, שרוולים, קסדה, משקפיים, נשיקה לחבר וקדימה לדרך.

180 ק"מ רכיבה:

עולה על האופניים ותוך כדי מתחילה להעמיס אוכל ושתייה, יצאתי ממש רעבה מהמים, אחרי 5 דק' עולה לי קצת האוכל, אני לא נלחמתי בזה נתתי לו לצאת תוך כדי פידול והמשכתי הלאה, התחלתי לטפס.
אני מרגישה מעולה, משומה רוח  גב מלטפת את גבי ואני היחידה ששמה לה אליה, ניצלתי אותה והתחלתי להגביר קצב, אני בעלייה של 4-6% ואני עוקפת ועוקפת העלייה מתחזקת וככה גם אני, מגיעה לסוף מרגישה מצויין, עוצרת בצד למלא מים וממשיכה. "את החלק הקשה של הרכיבה עברתי"- אני מנסה לשכנע את עצמי, "עכשיו אני צריכה להיות מפוקסת לשמור על קצב קבוע ולא להחלש". הכל עובד הרבה יותר טוב מהתוכנית ואני מרוצה.
אחרי 80 ק"מ אני רואה את אירנה שיצאה לפני מהשטח חילוף, עקפתי אותה ואני מרגישה מצויין, פתאום רוחות צד מתחילות לאיים עלי ואני מתחילה להלחם בהם, מנסה להוריד את היד כדי לשתות/ לאכול וקשה, הכידון לא יציב הרוח חזקה מידי, נכנסתי למוד הישרדות.
יוצאת מהמים ראשונה
הגעתי לנאות סמדר, שם אנחנו עושים סיבוב עד לנקודה מסויימת במרחק 19 קמ' וחוזרים שוב לנאות סמדר בכדי להשלים ל-180 ק"מ, אני ראשונה בנשים והמחשבה על זה נותנת לי כח. לא חשבתי אחרת, אני מסתובבת ומגלה מולי את דורה הלר, בביצוע רכיבה מדהים-כהרגלה בקודש, מיד אחריה את אירנה ואני יודעת שתיכף הן מגיעות, ממשיכה לעבוד אבל שומרת כח. בקילומטרים האחרונים היה קשה, הרגיש פי שתיים יותר ממה שבאמת נשאר, אני ואירנה מושכות אחת את השנייה עד לסיום, יופי של עבודה, 6:50 ש'.

זמן המרתון:

מחליפה לנעלי ריצה ותוך 50 שניות יצאתי לדרך. אני רצה ופוגשת את תום חבר שלי, בק"מ הראשון. הוא מיד אומר "להוריד קצב, יש עוד 40 ק"מ לפנייך" בדיעבד, הוא נתן עצה טובה, כי הריצה בירידה מפתה לרוץ מהר. אירנה עוקפת אותי ואני בשלי, רצה. מגיע ל"ציר אבוקדו" ומשם רצה הלוך חזור במטעים מרגישה מעולה, תום איתי.נשאר עוד 10 ק"מ לסוף והשמש שוקעת, בקושי רואה משהו והעיניים שלי מטושטשות מהזיעה, המלח והעייפות, אני מנסה להגביר קצת אבל מפחדת לנקוע את הקרסול.
מרים בר און: בדרך להוואי
הקצב איטי ואני רק רוצה להגביר, רואה את אורות המלונות של אילת ויודעת שלא נשאר עוד הרבה. נפלטים לטיילת הצפונים ואני מגבירה, קילומטר אחרון ויש לי מלא כח. מגיע למטרים האחרונים וכל החברים רצים אתי- רגע של אושר אמיתי.
עוברת את קו הסיום אושר בעיני, 12:30 שעות של תענוג אמיתי, מקום שני בקטגורית גיל מקום שלישי כללי בנשים, עשיתי את זה אני אשת ברזל!
אז מה האתגר הבא אתם שואלים?… אליפות העולם בהוואי. הדרך ארוכה ואתגרים מעניינים עומדים לפני, אך אין דבר העומד בפני הרצון.
מאת: מרים בר און

שתפו עם חברים
את הכתבה

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

תנו קפיצה

כתבות נוספות

הצטרפות לקבוצה הסגורה שלנו בפייסבוק

מאמנים ומתאמנים, שואלים, מתייעצים, מדברים ולומדים. הצטרפו ליותר מ-12,000 חברים.