המין התחרותי: הכירו את הטריאתלט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

חלק 3 בסדרה זו של מאמרים

הטריאתלט הוא אחד העושה טריאתלון. זהו מרוץ אחד ארוך, בו קודם שוחים, אחר כך "רוכבים" ולבסוף רצים. הטריאתלט אינו מתמקצע באף אחד מהענפים, וזוהי בעצם מומחיותו. להיות טוב בכלום. הכבישון והטריאתלט, חולקים את אותו DNA תחרותי, והם דומים במיוחד. שניהם מצמצמים את הרכיבה, לתרגילים לשיפור הכושר בלבד, המוצצים את הכיף מהרכיבה, ומשליכים אותו אל כל הרוחות. כל מה שנשאר, היא קליפה יבשה, מגולחת רגליים, עטופת לייקרה ושאר בדים פלצניים, הרודפת אחרי עצמה באינטרוולים חסרי טעם. סוג של ילדים קשישים בגיל העמידה, חצי ערומים, במכנסונים קצרים, המתרוצצים אחרי עצמם רק כדי שיוכלו לספר לחברה…
צילום: cc by Tugdual Grall
הכבישון יבוז לטריאתלט ממגוון סיבות. הראשונה; הכבישון סבור במוחו רדוף השידרוגיטיס, כי הטריאתלטים אינם שולטים היטב באופניים. זה אינו מדויק. הם אינם שולטים כלל וכלל באופניים. הרכיבה שלהם מסתכמת בנסיעה לפנים, סיבוב פרסה ושוב חזרה לאותה נקודה. אז למה אפשר לצפות? השנייה: התפזרותם לשלוש דיסציפלינות ספורטיביות במקום התמקצעות באחד. ואני אומר לרוכבים; לפחות להם אין כרס, ולפחות הם אינם עוצרים בקיוסקים במהלך הרכיבה, בכדי לקרוא עיתון ולהתפנות. הסיבה השלישית: הטריאתלט נחשב כלא אמין ואופיו השאפתני מוביל את רוכבי הכביש לראות בו כפולש.
רוכבי הכביש, בעצם מקנאים ביכולת "המולטיטסק" של הטריאתלט. הם מקנאים כי הוא מסוגל לרוץ והם לא, הם מקנאים בו כי הוא יכול לשחות והם לא, הם מקנאים בו כי הוא רזה והם לא. רוכבים אגב צפים לא רע, יש להם אחלה כרס וכידוע שומן מציף. גם הטריאתלטים מתחלקים בינם לבין עצמם. יש את אנשי המרחקים הקצרים. לרוב ילדים או נערים חמודים וצהבהבים, בעלי שאיפות, מלווים בהורים טרחנים ונלהבים, בעלי כיסים די עמוקים, אשר אינם סותמים את הפה, ומברברים בלי סוף כמה הילד שלהם יפה ומוכשר, וכי הסיבה שהוא סיים אחרון היא שבר פתוח בגבה. הטריאתלט הקצר, לרוב יהיה צנוע ובעל שאיפות אדירות, אשר לא יקדמו אותו לשום מקום, ויגרמו לו לתהות בגיל מאוחר יותר "לאן נעלמו חיי?"
כן. גם את זה הם עושים. צילום: cc by dheuer
מולם יש את אנשי האיירונמן. הגרועים ביותר. אלו בכלל יכולים לשמש כחומר לדוקטורט בפסיכיאטריה. לרוב, האיירונמן יהיה אדם גרוש, בודד ומשועמם, המחפש דרך יצירתית להצדיק את קיומו, ולהרשים את הסובבים אותו. האיירונמן יצדיק את הסבל בחוויות רוחניות אלו או אחרות.
סיפוריהם אודות המירוצים, נשמעים כמו סיפוריהם של נרקומנים אכולי הזיות, אשר חזרו ממסיבת "רייב" מטורפת "בדאון-טאון". הרשתות החברתיות יהיו כלי הביטוי העיקרי של זן האיירונמן, החש כי חובה עליו לדווח לקהל מעריציו (אשר אינו קיים), על כל נפיחה אשר גופו יצר באימון משעמם. לרוב בני משפחתו יהיו המגיבים "לפוסטים" הפתטיים שלו, וגם הם יעשו זאת מרחמים או נימוס. האיירונמן מתוקף תפקידו הוא נצלן סדרתי המקיף את עצמו בשלל אנשים משועממים, אשר שוכנעו על ידיו, כי לכל הסבל יש מטרה. האיירונמן יעשוק, ינצל, ויעמיד את "חבריו" בחוץ להירקב, אפילו ביום מושלג, וזאת רק כדי ללגום טיפת איזוטון. החבר הטוב של האיירונמן הוא אורטופד או פיזיוטרפיסט (נפצעים כל הזמן) אשר אינו באמת חבר וכנראה גם די מאס בסיפורי "הגבורה" המשעמעמים של האיירונמן. הוא מקשיב ומבטיח החלמה, למרות שהוא יודע, כי החמור ישוב אליו בעוד שבוע. הוא כמובן נהנה מההכנסות, כי האיירונמן הולך לטובים ביותר ויודע לבזבז על מה "שחשוב".
להתראות בפעם הבאה….

מאת: אילן גולדמן ותמר ברניס

שתפו עם חברים
את הכתבה

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

עקבו אחרינו

כתבות נוספות

הצטרפות לקבוצה הסגורה שלנו בפייסבוק

מאמנים ומתאמנים, שואלים, מתייעצים, מדברים ולומדים. הצטרפו ליותר מ-13,000 חברים.