במידה מסוימת, רוכב השטח הוא המשלים לכבישון –כמו המלח לפלפל. ההבדל העיקרי בין רוכב השטח לכבישון הוא בסוג שטח הרכיבה, למרות שישנם גם הבדלים ברורים בהתנהגות ואופי. רוכב השטח עוסק בתחום חדש יחסית,  דבר המתבטא באופי ובשפת הרכיבה שבפרוש מודרנית יותר, ביחס לשפת העולם הישן האירופאית והמדופלמת. שפתו של רוכב השטח, מזכירה את שפתם של "גולשי הגלים" המתפלצנים בביטויים רוחניים המתארים הבדל דק בין סוג גל אחד לאחר. רוכב השטח יכול לתאר בדייקנות את סוגי האדמה עליהם רוכב, כגון "משוחררת", "הדוקה", או "זורמת" ושאר השטויות. נסו לדמיין את אבות אבותינו שגרו במערות שומעים את השטויות הללו.

רוכבי השטח חברותיים יותר למצטרפים חדשים ביחס לכבישונים. זאת מכיוון שהם מרשים לעצמם להתלהב ממה שהם עושים, והם צריכים שיהיה גולם אבוד לידם שידע להלל ולפלל את ביצועיהם.

למרות שהכבישונים מרשים לעצמם מידי פעם לעלות על אופני שטח, רובם נגעלים מדברים כמו בוץ, אבנים, כיף ורוח האחווה. למעשה, ישנה מסורת של יריבות בין הכבישונים לרוכבי השטח. זה גורם לרוכבי שטח לעשות מעשים "סופר-מעצבנים" כגון, לנסות ולהתחרות 400 מטר עם כבישון שיצא לרכיבת שחרור רגועה של שבת בבוקר. לכבישון, זה כמו לבקר בתערוכת אומנות, ולזכות בהדרכה מקומית מפיו של טמבל שגדל כל חייו בכפר מבודד. הוא יאכל אותו בלי מלח (האמת גם רץ מוכשר יכול לאכול רוכב שטח בלי מלח).

רוכב השטח ינהג ארבע שעות כדי לרכב שעה; הוא ייקח את האופניים שלו לטיול על גג המכונית כדי שכולם בכביש יראו כמה הם שוות; הם מקשיבים ל"פרל ג'אם"; בגדי הרכיבה שלהם בעלי אופי של אדם סנדלר; הם חבר'ה שיש להם לרוב כלבים מאוד גדולים ואוהבים לעשות מנגלים בשטח ולאכול בשר בכמויות.

התאמה לרוכבים בענפי רכיבה אחרים: לפעמים נצפו מתערבבים עם כבישונים, אך ניתן לזהותם במיידית בגלל זקן התייש (גברים), רגליים לא מגולחות (נשים), חולצות רחבות ללא כיסים מאחור, וקסדה מלון עם מצחייה (יוניסקס).