מאת: ליאור רינגל ושי אלנקרי

מה אנו כמתאמנים מן השורה, עם יעדים ומטרות כאלו או אחרות, עושים כדי לשמור על ההתמדה? האם אנו נעזרים במאמן כושר או תזונאי צמוד? האם אנו מזכירים לעצמינו בכל בוקר מחדש לשמור על מוטיבציה גבוהה? איך הספורטאים הטובים בעולם מצליחים להתמיד ולהשיג את התוצאות? האם המשחקים האולימפיים יכולים להוות עבורנו השראה? המשחקים האולימפיים בעיצומם, ליאור רינגל ושי אלנקרי בטור ראשון בו מסבירים כיצד אפשר לשאוב השראה מהספורטאים ולהתמיד כל הדרך אל המטרה.

צילום:CC BY jdlasica

מייקל פלפס. צילום:CC BY jdlasica

כשרון או התמדה בדרך להצלחה?

בואו ניקח לדוגמא את סימון ביילס. כבר בגיל 19, טוענים כי היא המתעמלת הטובה בתקופתה ואולי המתעמלת הטובה בכל הזמנים שהחלה את דרכה כבר בגיל 6 (לפני 13 שנה). את חוק 10,000 השעות אתם מכירים? על פי מחקרים "הצלחה בין לילה", כלומר: הגעה להצלחה מסחררת ולמצוינות בספורט ובכל דבר בחיים, מתרחשת למעשה לאחר 10,000 שעות אימון, שזה שווה ערך ל-10 שנים (לפחות). תשאלו את גדולי הספורטאים בעולם, כמעט ולא תגלו שם מישהו שהצליח להגיע לפסגה תוך שנתיים-שלוש שנים. סביר להניח שלא תשמעו את כל הכישלונות והאכזבות שלו ב-10 השנים שקדמו להגעתו לפסגה, כך הדבר ייראה כאילו "הספורטאי" הגיע לשם ממש לאחרונה…גם אם היעד שלנו הוא ירידה במשקל, העלאת הכושר הגופני או מדליית זהב באולימפיאדה, ההצלחה של המתאמן מן השורה ושל הספורטאי טמונה ב-2 דברים עיקריים:

1. קביעת מטרה – לדעת בדיוק לאן אנו רוצים להגיע.

2. התמדה – לדבוק בתהליך, להתמיד פעם אחר פעם באימונים כל הדרך למטרה.

 צילום: CC BY spicros78

לא רק כשרון. צריך גם הרבה התמדה. צילום: CC BY spicros78

הצבת מטרה + התמדה = הצלחה

בלי אחד מהשניים הדבר יהיה כמעט בלתי אפשרי. חשוב לזכור כי כישרון מולד לא יוביל למדליית זהב (או לפודיום), אלא קביעת המטרה + ההתמדה יובילו לשם. בלי מטרה ברורה: אז לאן נלך? התמדה בתהליך גם בזמנים הפחות טובים היא זו שתקדם את הספורטאי או המתאמן החובבן לעבר המטרה. לדוגמא: מטרת הספורטאי היא מדליית זהב באולימפיאדה. הדרך לשם תהיה מלווה בעליות ומורדות, בקשיים ובאתגרים, החל מהשתתפות באינספור תחרויות לאורך השנה, קביעת קריטריון לאולימפיאדה ועד רגע השיא, השתתפות פיזית במשחקים האולימפיים בתקווה להגשים את החלום. ללא התמדה אין סיכוי בעולם שאותו ספורטאי או ספורטאית בכלל יזכו להשתתף במשחקים האולימפיים. ומה לגבי מתאמנים מן השורה שסך הכל רוצים לשמור על אורח חיים אקטיבי? בדיוק אותו דבר! חייבים להציב מטרה וחייבים להתמיד בתהליך לאורך כל הדרך.

אליסון פליקס - לתת יותר מביום האתמול.    CC by Matt Scandrett / www.mattscandrett.com

קבעו מטרה והתמידו בתהליך. צילום: CC by Matt Scandrett / www.mattscandrett.com

כיצד המשחקים האולימפיים יכולים להשפיע לטובה על ילדינו?

הנושא השנוי במחלוקת שכבר ידוע לנו היא מודל הרזון שנערות צעירות רודפות אחריו – רווח בין הירכיים. מאיפה זה נובע? ישנו דיון פילוסופי שלם על כך, אליו לא ניכנס בכתבה זו. עם זאת, אולי במקום לתת להן לשחק עם ברביות או לאפשר להן גישה לאינסטגרם, הפתרון שיוביל להשפעה על סוג המודל יהיה להצמיד אותן למסך האולימפיאדה וערוצי הספורט ומשם יגיע מודל גוף אחר ובריא יותר? האם נוכל להשפיע על ילדינו באמצעות ההשראה שהספורטאים מעבירים דרך המסך? אין תשובה ברורה וחד משמעית לכך. כולנו מכירים אנשים שיצאו מבתים עם השפעה ספורטיבית אל תוך עולם הספורט החובבני או המקצועני, ולעומת זאת מתבגרים שיצאו מבתים ספורטיביים שכל מה שהם רוצים לעשות זה את ההיפך הגמור. הנוסחה להעברת המסרים לדור הצעיר אינה חד משמעית, אבל הדרך הטובה ביותר תמיד היא לשמש דוגמא אישית. צאו לרוץ, התאמנו, תיהנו בעצמכם מספורט וצפו באולימפיאדה בתשוקה ובריגוש. הילדים כבר יגיעו בעקבותיכם, הם ינסו לחקות אתכם, ישבו לצדכם…ואולי, אבל אולי גם יהפכו לספורטאים בעצמם.

חשוב גם שההורים יהיו חלק מהפעילות. צילום: CC BY  Kables

היו הדוגמא האישית עבור ילדיכם. צילום: CC BY Kables

האם לכל ענף מבנה גוף שונה?

ליאור רינגל אומרת: "תוך כדי צפייה בשידורי אולימפיאדת ריו 2016, חולפת בליבי התרשמות מהביצועים וההישגים, ובמקביל אני נפעמת מסוגי הגוף השונים, מסות שונות, יציבות שונות מענף לענף. ניכר כי בהתעמלות המכשירים פלג הגוף העליון והתחתון עם מסה גדולה יחסית. דו ראשי ושרירי ליבה בולטים בדומיננטיות שלהם. לעומת זאת, בענף השחייה במקצים השונים ניכר "המשולש", רחב גבי מפותח, וזוקפי גו מהודקים לעומת האסטתיקה של שרירי הבטן שבולטת פחות. בקרב קופצות לגובה פלג גוף עליון צנום לעומת רגליים שריריות אך המבנה כולו קליל כזה שיאפשר קפיצה גבוהה…ואני תוהה לעצמי, האם אלו מתאמנות כל יום (לאורך שעות על גבי שעות ולמשך שנים) כדי להגיע לאסתטיקת גוף מסוימת האידיאלית בעיניהן? או כדי להגיע ליעד אחר כמו שיפור שיווי המשקל? אז מה למעשה הייתה המטרה מלכתחילה? השגת מבנה גוף כזה או אחר או שמא השגת מדלייה אולימפית? מנסיון אנו יודעים כי מרבית רצי המרתון החובבנים (42.2 ק"מ) או הטריאתלון (1500 מטרים שחייה, 40 ק"מ רכיבה ו 10 ק"מ ריצה) לא קמו ביום בהיר אחד והחליטו לבצע את המרחק המטורף. לרוב, ההתחלה הייתה בגלל חוסר שביעות רצון אישי ממצב הכושר הגופני, הבריאות או המשקל. ואז, דבר הוביל לדבר, מסגרת ספורטיבית (חדר כושר/סטודיו/קבוצת ריצה) דחפה אותם להתחיל לרוץ (אפילו קילומטר 1 להתחלה בשביל הנשמה), אבל קילומטר הוביל לעוד קילומטר, ולעוד קילומטר, וכך האתגר הגדול נעשה משמעותי ומעניין יותר עבורם. וממצב של "בוא נרוץ כדי לרדת במשקל" מצאו עצמם נרשמים למרתונים המתקיימים בחו"ל, רצים ונהנים כדרך חיים.

הפעילות האירובית חייבת להיות חלק. צילום: CC BY Bundeswehr-Fotos Wir.Dienen.Deutschland.

האם לכל ענף מבנה גוף שונה?  צילום: CC BY Bundeswehr-Fotos Wir.Dienen.Deutschland.

חשיבות הגדרת המטרה להשגת התוצאות

האם בהיותינו מתאמנים אשר מכוונים לצמצום אחוזי שומן, לירידה במשקל, לרזון או להעלאת מסת השריר…כל אלו חיוביים ובחלק מהמקרים אף נחוצים לבריאותינו, אך האם התבלבלנו בבחירת המודל? בבחירת היעד? בבחירת הדרך? האם מה שמוביל אותנו לחדר הכושר נכון לנו? אולי על היעד שלנו דווקא להיות משהו אחר ממודל גוף? הישג אחר? מתי נחשפנו למודל גוף אליו אנו שואפים? ולמה? כיצד הייתה מושפעת תפיסתנו אילו היינו מבלים קצת יותר זמן בקירות טיפוס, בריכות שחייה, מסלולי ריצה, מגרשי כדור, טרמפולינות ועוד. אין ספק שהגעה אל המטרה שלנו, בין אם היא צמצום אחוזי שומן או בין אם היא שיפור גובה הניתור, דורשת הגדרת יעד ברור והתמדה.

צילום: CC BY וירונה

הגדרת יעד ברורה היא המפתח להצלחה. צילום: CC BY וירונה

אם כבר מדברים על התמדה, אלו הם שלושת הפרמטרים שהוכיחו את עצמם כמעודדים השגת המטרה:

התמדה בתכנית תזונתית

משמעת תזונתית מדויקת היא הדרך להשגת מטרות הספורטאי והמתאמן החובבן כאחד.

התמדה בתכנית אימונים

 התמדה ללא פשרות בתכנית האימונים תוביל אתכם להצלחה.

התמדה במוטיבציה

איך מתמידים במוטיבציה? שואבים השראה מידי יום מאחרים שכבר עשו זאת (מנטורים). מציבים כל הזמן מטרות. לאהוב את מה שאנו עושים. ולעשות פסק זמן מעת לעת עבור דברים אחרים המיועדים לנפש האישית שלנו (גם שאינה קשורה בספורט).

מאת: ליאור רינגל ושי אלנקרי