אימוני כוח מסוגים שונים, אימונים אירוביים, הקפדה יתרה על תפריט מאוזן ועוד חשובים בכלל תמיד, אך במיוחד כשמדובר באנשים הלוקים בסוכרת. בישראל יש כ- 450,000 חולי סוכרת, מרביתם סוכרת מסוג 1 ועוד למעלה מ- 400,000 איש שאינם יודעים שהנם חולים בסוכרת (מכונה "סוכרת סמויה").

מהי בכלל סוכרת ואיך קשורה לספורטאים?

סוכרת מסוג אחד מאופיינת בכך שהגוף כמעט ולא מייצר אינסולין ולכן תלוי באספקה חיצונית של אינסולין באופן תמידי. אם לא יסופק האינסולין יגיע החולה למצב של מחסור בגלוקוז בתאים והצטברותו בדם. סוכרת זו אופיינית לשלבים המוקדמים של החיים (ולכן מכונה גם "סוכרת נעורים").

 

סוכרת מסוג 2 מאופיינת בתגובה נמוכה של התאים לאינסולין ובשלבים מאוחרים יותר גם בייצור לא מספק של אינסולין, או בשני הדברים גם יחד. בסוג סוכרת זה עשוי החולה לקבל כדורים המגבירים את תגובת התאים לאינסולין, שמאפשרים את כניסת הסוכר מהמזון לתא ומונעים את הצטברותו בדם. אם ייצור האינסולין אינו מספק ייאלץ החולה להזריק אינסולין.

לעתים אי אפשר להתחמק מהמזרק. צילום: CC BY Jill A. Brown

 

5 סוגי פעילויות גופניות המתאימים לחולי סוכרת

 

1. הפעילות האירובית צריכה להיות חלק בלתי נפרד מפעילות כושר גופני של חולה סוכרת. מטרת פעילות זו הינה שיפור יכולת הקליטה של השרירים והפחתת 'התנגדות' התא לפעולת האינסולין. מומלץ שפעילויות אירוביות יבוצעו לפחות ארבע פעמים בשבוע, במאמץ ממושך בדופק מטרה, 50-30 דקות לפחות וכמובן שניתן גם יותר. או אז, יש להיערך נכון מבחינה תזונתית במיוחד כשמדובר בחולי סוכרת. זאת על מנת להימנע ממצבים של ירידה ברמת הסוכר בדם באופן ממשי – תופעה המכונה "היפוגליקמיה". או אז רמת הסוכר נמוכה מ-60 מ"ג לליטר דם ומתאפיינת ב: חולשה, זיעה קרה, תחושת רעב, רעד, דפיקות לב מהירות, הפרעות בראייה, כאבי ראש, סחרחורות ובלבול. אצל החולה יופיעו כל הסימנים או רק חלקם. מצב זה עלול להיות מסוכן מאד לעיתים, עד כדי איבוד ההכרה. נציין ונאמר שמצבים של היפוגליקמיה עלולים להופיע במצבים בהם מדלגים על ארוחות, בעת שתיית אלכוהול, כשאין התאמה בין זמני הזרקת האינסולין/נטילת התרופות לבין הארוחות, כשמפחיתים את כמות המזון הרגילה וכשמבצעים כושר גופני בצורה מאומצת ללא התאמת האוכל והטיפול התרופתי. היפוגליקמיה עשויה להיווצר גם מספר שעות לאחר ביצוע כושר גופני, כיוון שבמצב מנוחה השרירים אוגרים מחדש את מאגרי הגליקוגן שהתדלדלו במאמץ.

 

הפעילות האירובית חייבת להיות חלק. צילום: CC BY Bundeswehr-Fotos Wir.Dienen.Deutschland.

 

2. גם פעילות אנאירובית (אימוני כוח) חשיבות רבה במיוחד מכיוון שהיא תורמת להעלאת ה- BMR (חילוף חומרים בסיסי ) ולכן תרומתה לירידה במשקל רבה, היא משפיעה לחיוב על ההופעה החיצונית, מחזקת את היכולת לבצע מטלות יומיומיות, תורמת לשמירה על משקל חדש שהושג ולהעלאת הויטאליות (חיוניות), והחשוב במיוחד – מתקיימת השפעה חיובית על איזונה המטבולי של המחלה.

3. אימוני כוח מקטינים את הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 וכן מפחיתים את חומרתה לחולה בסוכרת. האיגוד האמריקני לסוכרת מציין שאימון כוח הוא קריטי לשיפור סילוק הגלוקוז בדם. לאחר מספר חודשים של אימוני אימון כוח חל שיפור של למעלה מ- 20% בחילוף החומרים של הגלוקוז.

4. נציין שלפעילות האירובית השפעה רבה יותר על מצב בריאותו של חולה הסוכרת אך חשוב  לבצע את שני סוגי הפעילויות באופן קבוע במהלך כל החיים.

5. טריאתלון מהווה פעילות אירובית 'קלסית', אך חשובה במיוחד תשומת הלב למשך האימון. הרי שהאימון הנו ממושך במיוחד ההיערכות התזונתית שחובה עוד יותר. לפיכך, אימונים הנמשכים מעל שעה מחייבים ייעוץ והנחיה מתאימים וזאת על מנת שבמהלך הפעילות האירובית לא יחווה המתאמן ירידה ממשית של ערכי הסוכר בדם.

 

סוכרת ותחרות איש הברזל

במחקר שנערך באוניברסיטת גתה בפרנקפורט שבגרמניה עשרה חולים בסוכרת סוג 1, בני 32-61 אשר מחלתם בת 35-2 שנים, השתתפו בו. עקבו אחריהם במשך שלוש שנים, במהלכן מדי שנה הם השתתפו בתחרות טריאתלון אחת מלאה ותחרות איש ברזל מלאה אחת.

נמדדו אצל המשתתפים רמות הגלוקוז, קורטיזול, אלדוסטרון (הורמון הגורם לכליות לשמור נתרן ומים בגוף. כך עולה נפח הנוזלים בגוף, ועקב כך גם לחץ הדם), הורמוני בלוטת התריס, טסטוסטרון, הורמוני גדילה וקטכולאמינים ( קבוצה של חומרים כימיים המיוצרים על ידי הגוף ומווסתים תפקידים חשובים בו כגון: תגובה למצבי לחץ) דרך הרוק והדם. במקביל, חמישה גברים שאינם סובלים מסכרת שימשו כקבוצת ביקורת. תוצאות המירוצים של החולים והבריאים היו דומות מאוד. חלק מהמשתתפים חוו היפרגליקמיה בתחילת מקצה האופניים, וכל המשתתפים פיתחו רמת גלוקוז נמוכה בדם במהלך מקצה הריצה. אספקת האינסולין ירדה בחמישים אחוז במהלך יום המירוץ. רמות ההורמון של האתלטים בעלי סכרת סוג 1 ושל חברי קבוצת הביקורת הבריאים היו דומות. הממצאים מראים כי אנשים הלוקים בסוכרת מסוג 1 צלחו פעילות ספורטיבית ברמה גבוהה מאוד ומאתגרת מבחינת סיבולת לב ריאה.

 

בשורה התחתונה

השתתפות על בסיס קבוע בתחרויות טריאתלון, וכמובן האימונים הרבים והממושכים לשם הכנה לתחרות מתאימים גם לחולי סוכרת. חשוב במיוחד האיזון של רמת הסוכר, הן במהלך האימונים והן במהלך התחרויות השונות. נציין ונאמר גם שלא אחת, בתחרויות עצימות הפעילות הגופנית גבוהה יותר מאשר באימונים ולכך השלכות ממשיות על אספקת האנרגיה באימון בכלל ובתחרות – בפרט.