עשרות מחקרים מעשרים השנים האחרונות מראים כי כאב הוא אחת הבעיות החמורות והנפוצות בעולם המערבי. אנשים רבים סובלים מכאב כרוני בדרגה משמעותית המפריעה לתיפקודם היום יומי. בעיה זו חוצה גילאים ואוכלוסיות ואין ספק כי הרפואה הקונבנצינאלית הממסדית כושלת בטיפול באנשים אלה.

מצד שני מראים המחקרים כי אנשים רבים הסובלים מכאב כרוני ומירידה בתפקוד אינם סובלים בהכרח מבעיות עצביות, שריריות או מפרקיות חמורות יותר מאשר שאר האוכלוסיה המתפקדת. אנו יודעים היום כי ישנם הסברים נוירופיזיולוגיים (הקשורים בתפקוד מערכת העצבים) לכך שרגשות ומחשבות של אדם משפיעות באופן ישיר על רמת הכאב והתפקוד שלו. אין מדובר יותר על תופעות שנקראו בעבר פסיכוסומטיות אלא על השפעה ישירה על עוצמת הכאב ויכולת התפקוד. בנוסף, מראים המחקרים, כמו גם טובי הרופאים העוסקים בתחום, כי תירגול ופעילות גופנית הם מהטיפולים היעילים ביותר שיש לכאב כרוני.

 

פעילות גופנית: מסתבר שהיא הטיפול היעיל

כיצד יתכן הדבר? מדוע פעילות גופנית ומאמץ פיזי טובים דווקא לאנשים שכל כך מתקשים בתפקוד גופני יום יומי בסיסי? איך משפיעות המחשבות והרגשות של אדם על רמת הכאב והאם יש קשר בין מחשבות לפעילות גופנית? התשובות לשאלות הללו נעוצות במוח האנושי.

כמו כל תחושה אחרת, גם כאב מועבר אל המוח דרך עצבים הפריפריים הנמצאים בכל רקמות הגוף. לכל עצב כזה יש קולטנים (רצפטורים) בקצותיו הנמצאים ברקמת המטרה. לדוגמא, קצות העצב של עצב האחראי על תחושה בקטע עור מסוים יהיו ממוקמים בתוך העור. הרצפטורים של עצב זה יעבירו אל המוח, דרך חוט השדרה, מידע על גירויים בעור. המיוחד בתאי העצב שאחראיים על תחושת הכאב בכך שהם יכולים להגיב לסוגי גירויים שונים כגון לחץ, טמפרטורה, מתיחה ועוד. אבל, פירוש התחושה נעשה במוח ולכן אותו גירוי לעור, או לכל רקמה אחרת, יכול לקבל פירוש שונה במצבים שונים.

כאב: נמצא אצלנו בראש?

מחקרים מראים כי האזורים של המוח האחראיים על מחשבות ורגשות קשורים באופן ישיר והדוק לפירוש תחושת הכאב. למעשה, המוח כולו מעורב בפירוש של גירוי מכאיב. מוחו של אדם הסובל מכאב עסוק תמיד בפירוש של משמעות הכאב לאותו אדם, השוואה של הכאב הנוכחי להתנסויות קודמות ועוד. ישנם עצבים היורדים מהמוח אל תוך חוט השדרה ומסוגלים להפחית או להגביר את תחושת הכאב המועברת דרך חוט השדרה אל המוח. זו הסיבה לכך שספורטאים יכולים להיפצע בעת תחרות אבל כמעט לא לחוש בכאב. זאת משום שהמחשבה על חשיבות התחרות גורמת להפעלה של מערכות עיצביות שמפחיתות את כמות המידע על הפציעה שמגיעה אל המוח.

 

מוחו של אדם הסובל מכאב עסוק תמיד בפירוש של משמעות הכאב

אדם החש מאוים מתחושת הכאב או חווה אותה כאיומה ונוראה יוצר הפחתה של הפעילות במערכות העיצביות שאחראיות על וויסות תחושת הכאב. התוצאה היא שאותו אדם יחווה "אובייקטיבית" יותר כאב.

תחושת הכאב נוצרת על ידי המוח

מחקרים מראים כי אנשים החווים כאב בצורה מוגזמת או מאיימת מאד, תופעה הנקראת קטסטרופיזציה, נוטים לפתח כאב כרוני בעקבות פגיעות שונות. אותם אנשים נוטים גם להפחית מאד את רמת התפקוד שלהם מתוך מחשבה שפעילות עלולה לגרום להחמרת הפגיעה. כתוצאה ישנה החלשות של שרירים מסוימים, הפעלה מוגזמת של שרירים אחרים ושיבוש של צורת התנועה הנורמלית. התוצאה היא המשך של הכאבים והגבלה הולכת וגדלה של התפקוד היום יומי. המחקרים מראים כי תופעות התנהגותיות אלו יוצרות שינויים של מבנה ותפקוד המוח עד כדי כך שהמוח עצמו מסוגל לייצר תחושת כאב שתהיה אמיתית בדיוק כמו כאב כתוצאה מפגיעה גופנית. זו הסיבה שכאב אינו נחשב תחושה בדומה לתחושת מגע או טמפרטורה. כאב נחשב לתוצר של המוח וכאב כרוני מוכר כיום כמחלה בפני עצמה. מטפלים בתנועה ומאמנים נמצאים בעמדת מפתח לשנות את המנגנונים האלה מכיוון שאימון ותרגול סדיר ותדיר יכולים לשפר את התנועה ולהפחית את יצרית הכאב במוח. אימון של אנשים הסובלים מכאב כרוני חייב לכלול שינויים בגישה האימונית כך שתתאים לאנשים החווים כל אימון כמצב מאיים ועלולים להגיב לכך בכאב קיצוני.

בשורה התחתונה

כאב הוא תופעה נפוצה וכמעט יום יומית אך בחלק מהמקרים הוא הופך להיות כרוני ומגביל מאד. שינוי בצורת החשיבה ותמיכה ריגשית יכולים להיות שלבים חשובים בשיפור מצבו של אדם הסובל מכאב ממושך. פעילות גופנית ותרגול קבוע חשובים אף יותר מטיפול תרופתי כי בלעדיהם לא יצליח אותו אדם לשפר את הכולות הפיזיות שלו ולחזור לתפקוד.