כולנו מכירים את הרגע הזה בחיים שבו אנחנו עוצרים לרגע, עומדים מול המראה, מסתכלים לעצמנו בעיניים ואומרים "זהו, ממחר נכנסים לכושר". אצל חלק בלתי מבוטל מאיתנו, ההצהרה הזו היא בגדר מס שפתיים בלבד, יחד עם שורה ארוכה של הצהרות שווא עצמיות בסיגנון "ממחר דיאטה" או "ממחר מפסיקים לעשן". אצל חלק אחר מהאנשים באמת מדובר בהצגת כוונות אמיתית, הזנקה של מגמה חדשה לשינוי הרגלים רעים ויריית הפתיחה של המירוץ הנפלא ביותר שיש – המירוץ אחר אורח חיים בריא. אם אתם מהסוג הראשון של האנשים שציינתי, אלו שאוהבים לצאת בהצהרות ולא לעמוד מאחוריהן – צאו עכשיו מהכתבה, היא לא בשבילכם (ובכלל, אתם לא משקרים לאף אחד חוץ מאשר לעצמכם). כל השאר – המשיכו עד הסוף ואני בטוח שתצאו נשכרים.

כל מי שמתאמן יודע שאין הרגשה טובה יותר מאשר זו שאחרי אימון. לנגב את הזיעה, להתקלח, להוריד חולצה מול המראה ולראות איך מרגע לרגע הגוף מתחטב ומתעצב. בכלל, ההרגשה הזו של "עשיתי את זה – היה מולי אתגר ועמדתי בו בגבורה", היא תחושה הירואית שאין שני לה. זה מה שמניע אותנו להמשיך להתאמן, להמשיך לזוז, להקים את עצמנו מהספה ולהקדיש כמה דקות, או שעות, נטו לזמן איכות שלנו עם הגוף. פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו, בכל זאת, רוצים לעשות כושר ויודעים שאנחנו צריכים לעשות כושר. אנו יודעים שאימון טוב יכול לעזור לנו מאוד לתחושה הכללית (גם ברגעים שהיא לא מזהירה) ולמרות הכל מעדיפים להישאר במיטה הנוחה, ולהגיד "היום מוותרים".

עשה זאת! - היה מולו אתגר והוא עמד בו בגבורה

לא חסרות סיבות לשכנע את עצמך לוותר על אימון:

קר בחוץ, הרבה יותר נוח להישאר בפוך המפנק מאשר לצאת, להתחיל להתלבש ולהתארגן לאימון, שלא נדבר על האימון עצמו…

– כבר התאמנת אתמול \ שלשום צריך לנוח…

– מצב הרוח לא משהו, החבר\ה נפרד\ה ממך (חס ושלום!)' יש בלאגן בעבודה ואין כוח לכלום חוץ מלהתחפר עמוק בבטלה ושינה…

– אין זמן, יש יום עמוס…ועוד שלל סיבות ותירוצים.

אז לכל המתרצים למיניהם, שמוצאים את עצמם לא-פעם נופלים קורבן ולאחר מכן אומרים לעצמם "אחחח, איזה באסה שלא שכנעתי את עצמי להתאמן", הנה מספר טיפים כיצד להילחם במחלת העצלות:

עייפות

אספר לכם משהו על עצמי: אני קם מדי בוקר ב-6:20, כאשר במשך 20 דקות אני מתלבש, חוטף משהו קטן לאכול ונוסע למכון הכושר הצמוד לביתי. בסביבות 7:00 אני מתחיל ריצה של כשעה. לאחר מכן אני עושה אימון משקולות, מתקלח ונוסע לעבודה. אנשים ששומעים על כך לראשונה, חושבים שאני מטורף. הם לא מבינים למה אני מוותר על שעות שינה יקרות מפז – לא פשוט לישון יותר ולהתאמן בתום יום העבודה? התשובה לכך היא פשוטה מאוד: במשך חודשים, כשהתאמנתי בתום יום עבודה, הבנתי שלאחר יום עבודה ארוך וקשה, המוטיבציה לרוץ ולהתאמן פוחתת, והרצון להגיע הביתה ולסיים את היום גובר, מה שגורם הרבה פעמים "לחפף" באימון ולחתוך הביתה למיטה. לעומת זאת, התעוררות בשעה מוקדמת בבוקר, אמנם מלווה במעט עייפות ראשונית טראומטית, אך במהלך האימון היא הופכת לאנרגיה והתשישות הופכת למוטביציה גדולה להפיק מהיום הקרוב את המיטב. הרגע הזה, שבו אתם מתקלחים במים חמים לאחר אימון בוקר מיוזע? זה בדיוק הרגע בו אתם שוכחים שאתם בכלל רוצים לישון, אלא מרגישים אנרגטיים מתמיד. נסו ותראו בעצמכם.

לקום מוקדם בבוקר ולהתחיל לרוץ - מעבר מתשישות לערנות מוחלטת

קר שם בחוץ

אוקיי, אז החלטתם לקום בבוקר, להתאמן ואפילו כיוונתם שלושה שעונים שונים כדי שלא יהיה סיכוי שתישארו אי-שם ברקיע השביעי במקום לשרוף את ההליכון, יפה. אבל אז מגיע אותו רגע מקולל שאתם מתעוררים ומגלים ש… ובכן, צריך להתלבש בבגדי האימון (שהם לרוב, דקים וקלילים יותר מבגדים רגילים). אין ספק שהאקט של ההתלבשות בקור הבוקר הוא לא בדיוק חוויה שמהווה מתחרה ללונה פארק. לכן פיתחתי לעצמי שיטה: לישון בלילה עם פיג'מה חמה, מתחתיה כבר ללבוש את בגדי האימון (חולצת דריי-פיט דקה, מכנס קצר). ככה אפשר לקום בבוקר, לנסוע בפיג'מה חמה אל מכון הכושר. שם, במלתחות המחוממות כבר אפשר להחליף כמו שצריך, אפילו בלי להתלבש.

נכון, יהיו שיסתכלו עליכם בעין קצת משונה, אבל למי באמת אכפת? מצב הרוח לא משהו, מי לא מכיר את זה: החבר\ה נפרד\ה ממך, יש קצת בעיות בעבודה, עניין יומיומי מטריד את מוחך ולא נותן מנוח. אין מה לעשות, אנחנו אנשים שמונעים על ידי הרגשות שלנו, שמתחברים עם הגוף בצורה בלתי נפרדת. המון פעמים, כאשר יש נושא על סדר היום שמטריד את מנוחתנו, הדרך שלנו להתמודד איתו זה באמצעות… ובכן, לא להתמודד איתו – פשוט לשקוע בעשייה מתמדת של כלום ושום דבר. במיוחד כאשר רצים או עושים פעילות אירובית – בה מדובר בדקות ארוכות שלך עם עצמך בלבד, כשהרים של מחשבות מקיפים אותך מכל עבר ואפילו בעזרת הריצה המהירה ביותר לא ניתן לברוח מהם.

מפיק מהלימון לימונדה - מתראיין לרדיו 102 FM לאחר חווית המרוץ הראשונה

מהצד השני של המתרס – ישנם כאלו שלמדו להפוך את האנרגיה השלילית לחיובית, להפיק לימונדה מהלימונים שהחיים נותנים. אם תשכנעו את עצמכם מספר פעמים, למרות הקושי, לקום ולעשות את זה – אתם תראו שאותה הרגשה נפלאה של "אחרי אימון", שאני מדבר עליה, רק נהיית נפלאה פי כמה כשמדובר באימון שהיית צריך להילחם בשיניים על מנת לקום אליו. מפעם לפעם זה ילך ויעשה קל יותר – עד שאימון לא יהפוך לדבר קשה שיש לבצע, למרות מצב הרוח, אלא לפיתרון המתבקש וההגיוני ביותר בעיניכם לשאלת "מה עושים כשמבואסים"? דרך אגב, באופן אישי, אימון חזק תמיד גורם לי להיות יותר קריאייטיבי, למצוא פיתרונות יצירתיים לבעיות בחיי והכי חשוב: לדעת שאם הייתי מסוגל לעשות את זה, אין שום בעיה או מכשול שאני לא יכול לגבור עליה…

והכי חשוב

בניגוד לסטארט-אפ, אותו אתה מקים מתוך רעיון עקרוני אך ללא כל ערבות לרווח אמיתי בעתיד – כושר, אם יודעים לעשות אותו כמו שצריך, הוא ערובה מוחלטת לחיים טובים, להרגשה טובה וכמובן גם לגוף מעוצב ובריא. ברגע שמתחילים עם זה, רואים לאט לאט את השינוי, מרגישים לאט לאט את השיפור, וכמובן – מקבלים לאט לאט, יותר ויותר מחמאות ותגובות נלהבות (או לחילופין, כשאנשים מתחילים לשאול אותך "איך אתה עושה את זה?"). כך מתמכרים לזה ובכלל לא רוצים לוותר. במקום לשכנע את עצמכם למה לא, אתם משכנעים את עצמכם למה כן (כלומר, במקום להזיז אימון בשביל פגישת עבודה, אתם מזיזים פגישת עבודה בשביל אימון). זו רבותיי, ההתמכרות הטובה ביותר שתוכלו לאחל לעצמכם אי פעם.

במקום למה לא, תשכנעו את עצמכם למה כן

לא צריך להיסחף

למרות כל אלו, חשוב מאוד גם לדעת מתי לנוח – יומיים מנוחה בשבוע מבחינתי הם אידיאליים. הם נותנים לגוף את היכולת להתאושש ממה שאתם "מעוללים" לו (באופן חיובי, כן?), לצבור אנרגיות מחודשות ולא להישחק. שימו לב שאימונים לאחר ימי מנוחה הם לרוב מוצלחים יותר. גם אני חטאתי מספר פעמים וחשבתי שאם לא ארוץ תקופה מסויימת, אתנוון לחלוטין ואצטרך להתחיל את הכל מאפס. אך ברגע שעליתי על ההליכון, אפילו לאחר שבוע בחו"ל ללא פעילות, דווקא הרגשתי פנתר מתמיד. אל תהיו בטטות כורסא, אבל גם אל תרגישו רע לפרגן לעצמכם מדי פעם. כל עוד אתם יודעים להסתכל במראה, להביט לעצמכם בעיניים ולהגיד "אני בכושר ואוהב את זה" – אתם בדרך הנכונה ושום דבר לא יוכל להסית אתכם ממנה…בהצלחה!