ריצת מרתון, אולטרה מרתון, 'איש הברזל', מרוצי שטח קשים ומגוונים (ריצה או רכיבה על אופניים) מהווים רשימה חלקית של תחרויות ומרוצים מסוגים שונים הנערכים על בסיס קבוע בעולם הן בעולם והן בישראל. במקרים רבים מדובר על מאמצים ממושכים בטווח של 2-20 שעות בממוצע ונשים שלוקחות חלק בתחרויות אלו אינן, במרבית המקרים, ספורטאיות הישגיות.

הקשר בין נשים, פעילות אירובית ובריחת שתן. צילום: max digital

מדובר בטרנד של ממש שלא אחת גובה מחיר גופני, נפשי ואף – סוציולוגי לא קטן כלל ועיקר. על מנת לקחת חלק בתחרות קשה במיוחד, איש הברזל' המאופיינת בשחייה של 3.8 ק"מ בים, רכיבה של 180 ק"מ לאחר מכן, ולבסוף קינוח בריצת מרתון שאורכה, כידוע, 42 ק"מ, יש לבצע אימונים רבים במהלך השבוע ולהיערך כראוי מבחינות שונות (תוכנית אימונים מקצועית, רכישת ציודים מתאימים, פינוי זמן לאימון מדי יום ועוד). במרבית המקרים מדובר בנשים 'מן השורה' שמשתתפות בתחרויות ומרוצים אלה מסיבות שונות כמו: אתגר, ירידה במשקל (!), קבלת אהדה והערכה מהסביבה הקרובה, חברה (אימונים רבים לתחרויות ממושכות נערכים בקבוצות ברחבי הארץ) ועוד.

נקודה מעניינת במיוחד שיש להתייחס אליה הן עדויות של נשים הרצות למרחקים ארוכים ומודות שהן משתמשות בחיתולים (!) על מנת להגן על עצמן מהרטבה במהלך הריצה.

האם מדובר על מחיר גדול במיוחד עבור אותן נשים?

נבדוק

רצפת האגן בנויה משרירים ורקמת חיבור התומכת מלמטה באיברי האגן. בעיות ברצפת האגן שכיחות בעקבות הריון ולידה, נמשכות לאורך השנים ואף מחריפות בגיל המעבר. אזי עולה השכיחות לצניחת איברי האגן, אי שליטה על הצרכים ועוד. לתפקוד תקין של שרירי הגוף השונים במעגלי החיים ובד בבד של רצפת האגן, נודעת חשיבות רבה. בשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים מעניינים בנושא. להלן אחדים מהם:

1. במחקר שנערך בביה"ס למדעי התנועה האנושית, אוניברסיטת קווינסלנד, אוסטרליה (School of Human Movement Studies, University of Queensland, Australia. ) ונושאו היה "רטובה מדי בשביל להתעמל? דליפת שתן כמחסום לעיסוק בפעילות גופנית אצל נשים" נבדקה שכיחות דליפת השתן בקרב נשים שהשתתפו במחקר בריאות האישה באוסטרליה מתוך ניסיון למצוא קשר בין דליפת שתן לאי השתתפות בפעילות גופנית. למעלה מ-41,000 נשים השתתפו במחקר שנערך בשנת 1996, יותר מ-1/3 מהנשים בנות 45-50 ומבוגרות יותר (70-75) ו-13% מהנשים הצעירות (18-23) דיווחו על דליפת שתן. נמצא קשר ישיר בין דליפת שתן והשתתפות בפעילות גופנית – כך שנשים שחוו דליפת שתן בתדירות גבוהה דיווחו לרוב על רמות נמוכות של פעילות גופנית. יותר מ-1000 מתוך הנשים שדיווחו על דליפת שתן מוגברת בתחילת המחקר, השתתפו במחקר המשך ב-1999. מתוכן, 40% מהנשים בגיל העמידה (בנות 48-53 בשנת 1999), ואחת משבע הנשים הצעירות יותר (שהיו בנות 21-26 ב- 1999) ומבוגרות יותר (73-79) דיווחו על דליפת שתן במהלך אימון גופני. למעלה מ-1/3 מהנשים בגיל העמידה ולמעלה מ-1/4 מהנשים המבוגרות יותר, אך רק 7% מהנשים הצעירות אמרו כי הן נמנעות מעיסוק בפעילות גופנית בשל דליפת השתן שהן חוות. לפי הממצאים דליפת שתן מהווה מחסום לעיסוק בפעילות גופנית, בעיקר בקרב נשים בגיל העמידה.

2.  במחקר שנערך במחלקה לאורו-גינקולוגיה וכירורגיה וגינלית באוניברסיטה הפדרלית של סאו-אלטו, ביה"ס לרפואה, סאו-פאולו (Uroginecologia e Cirurgia Vaginal e no ambulatório de Ginecologia do Esporte do Departamento de Ginecologia da Universidade Federal de São Paulo – Escola Paulista de Medicina, São Paulo,. ) נבדק הקשר בין אי שליטה על מתן שתן והפרעות אכילה אצל נשים הרצות למרחקים ארוכים.

המחקר ניסה לבדוק את הישנות דליפת השתן אצל נשים אצניות למרחקים ולהשוות את הממצאים לאלה של נשים עם או ללא הפרעות אכילה. 37 נשים השתתפו במחקר, מילאו שאלון ועברו מבדק אכילה. הן ביצעו מבדק דליפת שתן – במשך שעה הסתובבו עם פד בתחתונים ולאחר מכן נמדדה מידת דליפת השתן שלהן. 23 אתלטיות (62% מהנשים) דיווחו על דליפת שתן. נמצא קשר ישיר בין דליפת השתן כפי שהתבטאה במבדק בן השעה לבין הפרעות אכילה.

3. במחקר שנעשה במחלקה למיילדות וגינקולוגיה, אוניבסריטת לואה, ביה"ס לרפואה, לואה, לוס-אנג'לס, ארה"ב ( Department of Obstetrics and Gynecology, University of Iowa College of Medicine, Iowa City, IA USA.), נבדק נושא טיפול בדליפת שתן הנובעת מפעילות הגופנית.

המחקר בדק את ההשפעה לטווח קצר וטווח ארוך של מתקנים למניעת דליפת שתן בטיפול בנשים הסובלות מדליפת שתן בעת אימון גופני. הנשים התעמלו במשך שלושה חודשים והשתמשו במכשיר למניעת דליפת שתן. הנשים הראו סימפטומים משמעותיים של דליפת שתן במהלך האימון הגופני. נמצא כי דליפת השתן קטנה מ-20 גרם לאימון גופני ללא המכשיר ל-2.6 גרם עם המכשיר.

לסיכום, דליפת שתן הנה בעיה שכיחה בקרב נשים העוסקות בפעילות גופנית ממושכת. מדובר בנשים שמוגדרות ספורטאיות חובבניות וספורטאיות מקצועניות. על מנת לטפל בבעיה זו יש לבנות תוכנית אימונים מתאימה שתכלול גם את חיזוק שרירי רצפת האגן (כמו יוגה ופילאטיס למשל).

אפשרות נוספת לחיזוק ריצפת האגן הוא מכשיר חדש העונה לשם "חזקן" השימוש בו כשלוש פעמים בשבוע ישמור על רצפת אגן בריאה ובכושר וימנע את הבעיות הנפוצות. מהמחקרים עולה שקיים הבדל משמעותי ברצפת האגן בקרב נשים שהשתמשו בחזקן לעומת נשים שלא השתמשו בו. אין שום סיבה שנשים רבות תסבולנה "מהבושה הסודית" כאשר קיימות אפשרויות רב תחומיות לפיתרון ומניעת הבעיה.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11905931

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18506324

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20086499

http://health.walla.co.il/?w=/5011/1117573

מאת: ד"ר איתי זיו ועירית פז גלובנר