אני לא רץ. כואב לי. אפשרות ניתוח הברך שדחיתי שנים, מסתמנת כמציאות אפשרית. אלו המכירים אותי יודעים עד כמה שנה זו הייתה חשובה לי. עד כמה המטרות שהצבתי לעצמי השנה היו "קריטיות". לא היה מדובר בלסיים מרוץ זה או אחר. היה מדובר בלנצח. הכול קרס, הכול נדחה בשנה. אני מאושר כשאני פצוע. ואתם ?

עוברים את זה בכיף. צילום: cc by leah g

להלן 10 טיפים מועילים אשר יעזרו לכם להבין מה אתם אמורים לעשות כשהגוף כבר ויתר.

1- התמודדו באומץ עם היום שאחרי. מיד אחרי שגיליתם כי אתם הולכים להיות מושבתים, קחו את הנשימה העמוקה הזו שדחיתם כל כך הרבה זמן, הכניסו מחשבות חיוביות לראש ואל תתנו לדכדוך להשתלט עליכם. חשבו קדימה, הרבה קדימה, הרבה הרבה קדימה. אל תתנו ללחץ או לאובססיות להבריח את שברי האופטימיות הצפים. דמיינו את עצמכם בשלב שאחרי הפציעה.

2- קבעו לעצמכם סדר יום חדש. הדבר הראשון אותו עליכם להבין, הוא מה תעשו עם חלל הזמן שנותר במקום האימון. מלאו אותו מיידית עם משהו אחר.ואם למנוחה אתם זקוקים אזי למנוחה צאו. כאשר אתם חשים מוכנים, מלאו את חלל הזמן בפעילויות מרתקות ומאתגרות אשר ימלאו אתכם נפשית ויטענו את המצברים. חפשו את תחושת האושר והשחרור של הספורט בדברים אחרים. הספורט הוא סה"כ יצירה, סוג של אומנות, לכן לכו וצרו משהו.

3- כל מה שעולה יכול לרדת וחוזר חלילה. נכון זה די מבאס שהכושר יורד ואחוזי השומן עולים. אך כששני אלו קורים, זכרו כיצד הגעתם בעבר למצב "הכושר הגבוה". עשיתם זאת כבר ולכן תעשו זאת שנית. לכו למראה, ראו את מחמדי השומן החדשים, האזינו לנשימה "הקצת יותר כבדה" וחייכו. הסתכלו לעצמכם היטב בעיניים ואמרו, "עשיתי את זה בעבר, אני יכול לעשות זאת שנית ואף שלישית אם יידרש ממני".

4-בדקו עצמכם מעת לעת. כאב הוא דבר מקסים. גשו אליו באהבה, לטפו אותו ובדקו כיצד הוא חש ואיך הוא מרגיש. צאו להליכה/ לרכיבה/ שחייה או לפעילות בה עסקתם. אם "אדון כאב" עדיין שם באופן עמום אז השאירו אותו לבד עוד קצת, הניחו לו, תנו לו לעבור. הוא כבר יודיע לכם כשהוא מוכן לצאת לקרב. שננו שוב את המנטרה, "הטווח הרחוק, הטווח הרחוק," כי אנחנו לפח הזה לא ניפול…

5- היזכרו בדברים שאהבתם לעשות טרם הספורט. התחברו חזרה "לאהבות ישנות." קריאה, כתיבה, הליכה, בילויים, מכרים ישנים נושנים שזנחתם בהכנות למרתון, ענפי ספורט בהם עסקתם ביום שלפני, מקומות בהם אהבתם להתבודד או כל דבר אחר שגרם לכם להרגיש טוב. תלמדו ליהנות מהם כמו פעם. תמיד טענתי ותמיד אטען: לכל דבר יש תחליף חוץ מגופנו. האם התחליף הוא טוב יותר או פחות אשאיר לכם לשפוט.

6- התאימו תזונתכם למצב החדש. גידול מחמדי שומן הוא אחלה תחביב. אך בריאותית, עדיף כי תתאימו תזונתכם למצב החדש. תאכלו את אותה כמות ואיכות מזון ללא פעילות וגופכם לא יישאר חייב. הוא יתפח ויתקשט במיטב הצמיגים. לגבי תחושת הרעב של הימים הבאים אחרי הפציעה: אל דאגה, לגוף לוקח מספר ימים להתרגל למצב החדש נטול הפעילות. כעבור מספר ימים הגוף יווסת עצמו למצב החדש ורמת התיאבון תפחת. כספורטאי תחרותי עברתי את רכבת ההרים הזו פעמים רבות מידי, אל דאגה, התיאבון יפחת ואתם תישארו יפים…

 

7- התרחקו ממעגל הספורטאים הקרוב. לראות אחרים עושים זאת בעוד אתם לא יכולים אינו מצב רצוי. זהו מצב אשר עלול לדכא, להחליש אתכם,  ולגרום לכם לעשות שטויות. אם במקרה נזכרתם או ראיתם את חבריכם לאימונים, והמחשבה, "כיצד הם מתקדמים בזמן שאנו עומדים במקום", חלפה במוחכם הקודח, דיחקו אותה מהר הצידה וחישבו על חלון ההזדמנויות ומרווח הנשימה אשר נוצר לכם, בעוד הם "נקרעים" תחת עומסה של תכנית אימון קשה ומחייבת.

8-היוועצו והתמכו ע"י כאלו שעברו את זה. באם זו פציעתכם הראשונה או הרביעית, אין דבר מנחם ובונה יותר, מאשר לעבור את תהליך הפציעה כאשר אתם מלווים ע"י אנשים בעלי ניסיון שהיו במעגלי הפציעות בעצמם. אלו תמיד יוכלו לייעץ, לתת כתף ברגעי המשבר והכי חשוב לרסן אתכם כשמחשבות "הקאמבק" האגדי צפות בראשכם.

9- כואב ובודד לכם ? זה הזמן לשיקום חברתי. כמו שכבר נכתב בסעיף הקודם, לעבור את הפציעה תמיד יהיה קל יותר כשאתם ביחד. אספו את כל מעגל "הצולעים" מסביבכם, לבשו את בגדי הריצה החגיגיים ביותר שלכם ולכו ועשו ביקורי חולים אצל כל שועלי הקרבות הפצועים. הידיעה שאתם נמצאים עם אנשים אשר מצבם דומה לשלכם תקל "ותחליק" את תקופת השיקום.

10- ומה בכל זאת לבלוס ? אם אתם כבר רעבים, אז מוטב כי לפחות תאכלו מזון שיכול לזרז את משך ההחלמה ולהעמיד אתכם על הרגליים. אני אישית כספורטאי מעולם לא ייחסתי לכך חשיבות אך יותר ויותר מחקרים מדברים לאחרונה על חשיבות התזונה לזירוז התהליך. לפניכם כמה סופר-סטארים.

א. מאכלים עשירים בויטמין – C הוכח כי הויטמין תורם לתהליך איחוי שברים.ויטמין C נמצא בפלפל אדום, פירות הדר, עגבניות, ירקות ירוקים וכבד (יאמי).

ב. גלוקוזמין - חומר המיוצר על ידי הגוף ומסייע בייצור ותיקון רקמות חדשות של מפרקים וגידים. את הגלוקוזמין תאלצו לקחת בתוסף אלא אם אתם נוהגים לאכול מזון כלבים.

ג. מאכלים עשירים בסידן - הסידן מסייע בשינוע מינרלים למקומות דלקתיים. את הסידן תמצאו במיץ תפוזים, טופו, ברוקלי, במיה, סויה, אגוזים, שקדים וחומוס.

ד. מזון המכיל מגנזיום – המגנזיום מהווה חלק אינטגראלי מתהליך ריפוי הדלקת, מה גם שהוא יחזק לכם את המערכת החיסונית. מגנזיום ניתן ללעוס בירקות (עלים ירוקים), דגנים מלאים, אגוזים, שקדים והחביב עליכם מכול; בשוקולד מריר כמובן.

ה. מוצרים בעלי חומצות שומן חיוניות בלתי רוויות – אלו מסייעים גם כן במצבי דלקת. תנשנשו אותם במאכלים אהובים כגון: מקרל, אנשובי, הרינג, וטונה. אך אל דאגה לא רק בדגים, גם שמן סויה, חמניות או פשתן יכיל את חומצות השומן הבלתי רוויות.

ו. מזון עשיר בחומצת האמינו ליזין – הליזין מסייע בבניית השריר ונחשב כמסייע בהחלמה מניתוחים. אם תזללו קצת בשר אדום, סויה, עדשים, שעועית או תרד גופכם הדואב יהיה אסיר תודה.

ולסיכום: נוחו, הרגעו, הישענו, תהנו, תתמכו, תיתמכו, תאכלו, תבקרו, תצעדו, תסעדו, תרווחו, ותתרווחו ושובו רק כאשר שבעתם כי לא יוצאים לקרב על בטן ריקה ורגל מדדה.

שתהיה לכם פציעה מהנה.