פציעות הן חלק בלתי נפרד מהאימונים של כל אחד מאיתנו. כשזה קורה זה יכול להיות הדבר המייאש ביותר בעולם אבל ישנה דרך נוספת שממנה אפילו תוכלו ליהנות בזמן הפציעה. אז מה עושים: מתאבלים או מחפשים את האופציה השמחה? אילן גולדמן בטור השבועי מסביר.
פציעה היא כמו מערכת יחסים שנגמרה. היא כואבת ומשאירה המון זמן פנוי. אחרי פרידה מבן הזוג פתאום כולנו נוטים "בכאילו" לגלות את עצמנו מחדש. לפרוח בכאילו. פתאום אנחנו מוצאים זמן להשקיע בעצמנו ולעשות את הדברים שתמיד- כאילו- רצינו.

ההנאה שבפציעה

קחו את הספורט לדוגמא

כל יום פק"ל בים. איזה היי. בטירוף. כולם מסביב מחמיאים על המייקאובר. " וואי איך רזית, הסקיני פיצוץ עליך, העיניים שלך יורקות אושר" ושאר קשקושים. ואז ממשיכים עם הספורט. הילוך גבוה. חייבים לרצות את הסביבה ואת האגו הפצוע שלנו. הכאב פתאום מופיע. הוא עדין איתנו בהתחלה."מחר אני כמו חדש" אנחנו אומרים לעצמנו. "אתה חי בסרט אם אתה חושב שאני אעלם" חושב מנגד הכאב. הוא מתגבר מיום ליום. אנחנו טומנים ראשנו בחול. לא רואים לא שומעים לא מרגישים.חוזרים שוב לים. כאב חד ופתאומי מקפל אתנו. אנחנו מוציאים לרגע את הראש מהחול ומנסים לרוץ. זה לא עובד. הפעם צולעים חזרה לאוטו. נפצענו. הרופא פוסק באכזריות, "חודש אתה לא זז". שוב חיינו נראים ריקים וחסרי משמעות.

אז זהו שלא…

הרבה פציעות סבלתי בחיי, הרבה פרידות. כל פעם אתה רוצה להאמין שהחברה מסביבך צודקים. היא לא הייתה בשבילך, הזמן יעשה את שלו. בינתיים אתה יוצא מדעתך. חייך התרסקו כמו אוניה שעלתה על שרטון. היא כבר לא תשוב. אין מגדלור באופק. הכאב לא עוזב. אתה קם בבוקר ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. היא לא שם. התחושה כל כך חלולה. אתה פותח עיתון אבל ממש לא מתחבר ל"אגדות" על קריסה כלכלית חובקת עולם וטילים איראניים גרעיניים שיעופו לתל אביב."לי כואב. אני מסכן" אתה חושב. פרצופיהם המרצדים של מנחי תכנית הבוקר מביטים עליך מתוך מסך הטלוויזיה ללא רחמים וחושבים," איזה פתט". גם הם לא ממש וואו. שיגעון.

אילן גולדמן: יוצא מדעתי ככל שחולף לו הזמן

אתה הולך למקרר לחטוף משהו זריז מהמדף ואז אתה נזכר שאין אוכל. היא כבר לא פה. לא היה מי שיעשה קניות. יש רק טחינה גולמית ולחם, אבל כשאתה לא מתאמן, "פחמימות הן האויב". חס ושלום שלא תגמור כעוד נתון סטטיסטי של השמנת יתר.
והנה מגיע הגרוע מכל. הרגע בו צריך ללכת ולהתמסר לשגרת היום המשעממת של העבודה במשרד. אתה  מגיע לעבודה ומתחילות השאלות. הרגליים מעקצצות מתחת לשולחן. אתה בהיפר. איך למען השם אפשר לעבוד כל כך הרבה שעות בלי ספורט וגם לחזור למיטה ריקה. עדיף כבר שתמסור נפשך לשטן.
כן זה נשמע נורא אבל האמת היא שהפתרון להתמודדות עם פציעות הוא כל כך פשוט. הוא נמצא מתחת לאף שלנו.

מה אנו עושים שאנחנו נפרדים מבן זוג?
בד"כ ישנן שתי אופציות. העצובה מביניהן. מתאבלים, מסתגפים, אוכלים עד שהבטן מסתירה את הרצפה ומציקים לחברים עם שאלות מעיקות.
האופציה השמחה יותר היא, שיוצאים, שותים, מבלים, ומחפשים את הבומרנג המושלם בפאבים אפלים ומועדונים מושחתים. עדיף באילת. שלא יזכרו אותנו.
אותו הדבר צריך לעשות כשנפצעים. במקום לשבת ולחשוב על מר גורלכם או מה תעשו מחר כשתקומו פשוט חפשו את האופציה השמחה. בררו איך לתעל את המצב לטובתכם. מחשבות חסרות תועלת כמו איך זה קרה לכם ואיך יראה הקמבק הגדול הן חסרות פוואנטה.

סעו הלאה

חישבו על כך. הספורט, עד כמה שהוא כיף לנו וטוב לנו, גם מגביל אותנו בצורה זו או אחרת. תמיד צריך לחשוב מה יקרה אם נפסיד אימון. התמכרות בכל צורותיה מגבילה אותנו וגורמת לנו לחשוב מבלי מחשבה. שחררו…במקום כל הלחץ נסו לחשוב על הדברים שתמיד רציתם לעשות ודחיתם בגלל שגרת האימונים. הדברים הללו לא חייבים להיות קשורים לפעילות פיזית. זה יכול להיות כל דבר אחר שיעשה לכם טוב וימלא את החלל הפסיכולוגי שהמחסור בפעילות גופנית השאיר אחריו.
בכל פעם שנפצעתי במהלך הקריירה הספורטיבית שלי ניצלתי את הזמן להגשים חלומות קטנים. פעם זה היה טיפוס רגלי מקריית שמונה לפסגת החרמון. פעם אחרת זה היה חצייה רגלית של רכס הקרפטים ברומניה ברגל. והרבה פעמים אחרות זה סתם היה מספר ימים של התפנקות מאוכל אקזוטי יותר מאשר טונה, עוף וקוט'ג בלחם מלא. במהלך פציעה חשוב להתענג קלילות על החופש מהאימונים והתזונה הקפדנית.

נהניתי מכל רגע של פציעה

הרבה פעמים ניצלתי את הפציעות שלי בכדי לנסות ענפי ספורט אשר מעולם לא ניסיתי. למשל טיפוס קירות, סנובורד, שחייה, סנוקר ועוד..
יש המון קסם בלהיות פצוע. זה פורץ לנו מעט את הגבולות. משחרר אותנו אל עבר תקופה לא נודעת שבה אנחנו יכולים לגלות אהבות חדשות או ישנות. בכל פעם שאני נפצע, אני מגלה מחדש את אהבתי לרכיבה על אופניים ושחייה (כיום אני רץ תחרותי). בתור ספורטאי תחרותי אני שונא להיפצע אך אני גם מחכה להיפצע באותה נשימה. הפציעה משחררת.

בדיוק כמו חופש מהעבודה

אני חוזר מפציעות רענן ומשחר לטרף. אני חזק יותר, חד יותר וממוקד יותר במטרות שלי. ובדיוק כמו שלאחר מערכת יחסים כושלת נשאר רק ללמוד מהטעויות שלנו, כך גם לאחר פציעה. שתהיה פציעה נעימה ואל תדאגו, הכול חוזר חלילה.

מאת: אילן גולדמן

אלוף ישראל לשעבר באופני כביש, רץ תחרותי ומייסד Road rush בית הספר לרכיבה