מה הסיבה שלדעתך גרמה לך לעלות כל כך הרבה במשקל?

קשה לי לשים את האצבע במדויק על הסיבות שגרמו לי לעלות במשקל. פשוט מאז שאני זוכר את עצמי – השומנים היו שם. אם בגדול או אם בקטן. אז כנראה שאפשר להגיד שהכל התחיל בילדות, תמיד הייתי ילדון שמנמן אבל בכיתה ג' בגיל 9, אני חושב שזה הפך לרשמי – הייתי ילד שמן.
לא יודע אם זה בגלל שחסרה לי פעילות גופנית, אני זוכר שכל אחה"צ היינו יורדים לשחק בשכונה או לרכוב על אופניים, אז לא לכל ילד היה מחשב ובטח שלא היה אינטרנט, כך שלא היה מה לעשות אחרי שסיימנו את שיעורי הבית חוץ מלרדת למטה ולשחק עם חברים. אז ככה שפעילות גופנית הייתה לי.
הסיבה אולי נעוצה בעצם היותי בן יחיד. תוסיפו למשוואה אמא פולניה שאוהבת לבשל ולפנק את בנה יחידה וקיבלתם מתכון בטוח לאכילה מרובה… בנוסף לכל זה אני חושב שגם הגנים עשו את שלהם, נטייה להשמנה זה משהו מולד.
אחרי תקופה ארוכה כילד שמן, שכל חייך אתה יודע שאתה שונה מכולם, אתה פשוט מתחיל לקבל את זה ולהיות רגיל לזה. אולי באיזשהו מקום אפילו להיות אדיש לזה. לכן, קשה לי לענות על למה הייתי שמן, פשוט הייתי שמן. תמיד לקחתי את זה כמשהו טבעי ומובן מאליו. או שאתה שמן – או שאתה לא, בלי להתעמק בזה יותר מידי או לנסות לשנות את זה.

אלדד כהן לפני ואחרי

איך קיבלת החלטה והחלטת לעשות את השינוי?

אני חושב שההחלטה לעשות את השינוי לא היתה ביום אחד. כבר בגיל 11 עשיתי דיאטה שקיבלתי מהתזונאית של קופת החולים וזה לא הלך כל כך, בגיל 12 ניסיתי את הדיאטה של מירי בלקין ואכן ירדתי במשקל אבל כמה חודשים לאחר מכן, הכל עלה בחזרה עם ריבית. בגיל 13 אפילו ניסיתי את הדיאטה של "מרזי מורית" ואכן שוב ירדתי במשקל אבל שנה לאחר מכן הכל חזר עם ריבית כפולה! כך יצא שבגיל 14-15 כבר הייתי אחרי מספר דיאטות  שלא עזרו בכלל או לא עזרו לטווח הארוך. וכשאתה ילד-נער מתבגר אתה פשוט מתייאש ומתחיל להבין שזה אתה, זה לא ישתנה, אז פשוט תקבל את זה ותלמד לחיות עם זה.
בערך בגיל 15, החלטתי לתקוף את הנושא מזווית אחרת. מאז שהייתי ילד הערצתי בכל מאודי וליבי את ארנולד שוורצנגר והוא היה סוג של אליל עבורי. ראיתי את כל הסרטים שלו, כל החדר שלי היה פוסטרים וכתבות מהעיתון שלו, הוא היה עבורי מושא הערצה שקשה לי לתאר. אז כשהייתי מספיק "בשל" החלטתי להירשם לחדר כושר כדי להיות כמו ארנולד! בזמנו לא ידעתי כמה טעיתי…
אז הנה אני, ילד בכיתה ט', הולך לחדר כושר 3 פעמים בשבוע ועובד על כל הגוף כשעה וחצי ואחרי כל אימון הייתי חושב לעצמי "איזה כיף, השינוי בדרך, עומד להיות לי גוף כמו של ארנולד!" ואז מגיע הביתה ואוכל חצי מגש פיצה או ראנץ' כפול עם שוקו פאי ודיאט קולה בשביל המצפון… ובאמת ובתמים חשבתי לעצמי שאם אלך לחדר כושר יהיה לי גוף יפה ואני ארזה בלי שום קשר להרגלי התזונה שלי ולמה שאני אוכל. כמובן שהשינוי המיוחל לא הגיע ואחרי 3 חודשים התייאשתי ועזבתי את חדר הכושר. וכך עברו להן עוד מספר שנים בהן אני קונה מכשירים ומשקולות הביתה ומתאמן אבל ממשיך לאכול כמו שאכלתי ומתבאס מזה שאני לא רואה תוצאות. אמנם העליתי קצת במסת שריר אבל השומנים כיסו עליהם היטב. אז היו תקופות שהייתי מתאמן יותר והיו תקופות שהייתי מתאמן פחות אבל מגיל 14 משקולות היו חלק מהחיים שלי. ואיתם גם השומנים, הסוכרים והפחמימות הריקות…
אז כבר הגעתי לגיל 18 ושקלתי 110 קילו, חלקם היו מסת שריר אבל הרוב היה שומן טהור. אז ביסודי ובחטיבה להיות שמן זה מבאס אבל להיות שמן בתיכון זה כבר נורא. כשאתה שמן יש שתי דרכים להסתכל על זה: יש את אלו שמשלימים עם זה ויש להם הומור עצמי והם בסדר עם זה שקוראים להם "שמן" וזו הדרך שלהם להתמודד עם זה כי אי אפשר להסתיר את זה – אז עדיף לצחוק על זה. ויש את אלו שזה בשבילם קו אדום. אסור לצחוק על זה, תמיד מנסים להסתיר את זה ואם מישהו יקרא להם "שמן" בפנים ועוד ליד אחרים אז אוי ואבוי. אני הייתי מהקבוצה השנייה. לא אכנס לכל מה שעברתי בתיכון כי זה כבר לכתבה מסוג אחר אבל זה לא היה קל. ככה שהיה תסכול וסבל שהלך ונבנה אצלי במשך כל השנים האלה ובאיזשהו שלב זה רק טבעי שהכל יתפוצץ…
אני חושב שמה שגרם לשינוי הרשמי ששם הכל התחיל הוא רגע אחד שאותו אני זוכר בבירור. היה יום קיץ בחופש הגדול אחרי סיום י"ב והייתי לבד בבית. היה ממש חם אז החלטתי להוריד חולצה וללכת בבית בלי חולצה, דבר שבחיים לא עשיתי. בזמנו נמנעתי מכל פעילות חברתית שדרשה להוריד חולצה ואם כבר הייתי חייב, אז זה דרש כוחות נפשיים עצומים כדי להביא את עצמי למצב שבו אני מסוגל להתפשט ליד אחרים. אז בחזרה לאותו יום קיץ שבו הלכתי בבית בלי חולצה, אני זוכר את עצמי עומד מול המראה בחדר שלי, מסתכל על עצמי במראה ופשוט נגעל. זו הייתה הרגשה נוראה שקשה לי לתאר אותה, מן תסכול איום מהול בעצב וחוסר אונים משווע, כי הרי תוכל ללבוש בגדים שחורים ורפויים כל החיים אבל הגוף שלך הוא זה, מה שאתה מסתכל עליו כרגע, מה שאתה מסתכל עליו ונגעל ממנו ואין מה לעשות, מה שלא תעשה אי אפשר לברוח מהגוף הזה. הדבר הזה זה אתה. אני חושב שמבחינתי זה היה אירוע חשוב וכבר באותו שבוע ניסיתי להפסיק לאכול חטיפים ומתוקים והזמנתי מערוץ הקניות אופני כושר שיהיו לי בבית. אמרתי לעצמי אם משקולות לא עזרו, אולי ננסה אירובי שעד אותו רגע תמיד אמרתי לעצמי "אה אירובי זה לבנות, משקולות וברזלים זה לגברים אמיתיים…"
אז אני חושב שאין תשובה אחת למה גרם לי להתחיל בשינוי, מה שגרם לי לשינוי זה פשוט 18 שנה של התבגרות והתעצבות כילד ונער שמן, עם כל המשתמע מכך מבחינה פיזית ומבחינה חברתית, שפשוט נמאסו עליי.

הגעתי למשקל של 110 ק"ג"

מה הייתה הדיאטה שלך?

אחרי כל ניסיונות העבר המרים שהיו לי עם דיאטות הבנתי שאין טעם בלקחת תפריט שאומר לי מה לאכול כל יום, כי זה לא יעבוד, אולי אני אצליח לעמוד בו במשך חודש-חודשיים אבל לטווח הארוך זה לא יחזיק, הרי ברור שאני לא אוכל לאכול כל חיי את אותו הדבר בימי ראשון או שני או שלישי או כל יום אחר… לכן כל התפריטים האלה הם מופרחים מיסודם ומועדים לכישלון כמעט וודאי.
יש משפט יפה שמאד התחברתי אליו שאומר "תן לי דג – ואהיה שבע היום. למד אותי לדוג – ואהיה שבע כל חיי".
לכן ניסיתי לא לעקוב אחרי טבלאות ולקרוא לזה דיאטה או לתת לזה שם ספציפי אחר, פשוט שיניתי את הרגלי האכילה והתזונה שלי בלי המרדף אחרי "קילו בשבוע" או משהו בסגנון הזה. בתחילה החלטתי להוריד מהתפריט שלי כל דבר שהוא מטוגן, הכל כולל הכל. אין יותר שניצלים של אמא שכל כך אהבתי, אין יותר צ'יפסים, לא נגעתי בחטיפים, עוגות, ממתקים או כל דבר אחר שאין לו שום ערך תזונתי או סיבה מוצדקת לאכול אותו. אחר כך גם התחלתי להוסיף יותר חלבון לתפריט, חזה עוף בכמויות, דגים מכל הסוגים, גבינות חצי אחוז, ביצים וחביתות בלי החלמונים וכו'. את כל דגני הבוקר שלי החלפתי לברנפלקס או דגנים מלאים אחרים בסגנון. השתדלתי לאכול רק פחמימות מורכבות ומוצרי חיטה מקמח מלא. צרכתי סלטים וירקות בכמויות, גיליתי פתאום ירקות שלא ידעתי על קיומם כמו קולורבי ואפילו הצלחתי ליהנות מהם. ככה חייתי במשך שנים ואכן התוצאות לא איחרו להגיע, הורדתי מעליי 30 קילו ובמשך תקופה ארוכה שקלתי 80 קילו וסגנון האכילה הזה פשוט הפך לאורח החיים שלי בלי ששמתי לב. האוכל הפסיק להיות עבורי דבר חשוב כל כך, כל הדברים שכל כך פיתו אותי אז ואכלתי אותם בכמויות באופן טבעי – פשוט הפכו ללא רלוונטיים בשבילי. אנשים התחילו להגיד לי "וואי רזית, אתה עושה דיאטה", ופשוט תמיד עניתי "לא". כי זו לא הייתה דיאטה עבורי, אלה פשוט הפכו להיות חיי.

לא עשיתי דיאטה, עשיתי שינויים בהרגלי התזונה

מהם הרגלי הכושר שעזרו לך בתהליך הירידה במשקל?

תרגילי הכושר שעזרו לי הם שונים ומגוונים. היו לי ניסיונות עם סוגי אימון שונים, גם בחדרי כושר וגם בבית. היו לי תקופות שנהניתי יותר להתאמן בחברת אנשים בחדר הכושר ולהתרכז יותר באימונים אנאירוביים, והיו לי תקופות שיותר התאים לי להתאמן בבית לבד ובזמן שלי ולהתרכז יותר בפעילות האירובית. במשך השנים היו  לי בבית רוב מכשירי הכושר הקיימים: מולטי-טריינר, ספות משקולות, אופני כושר, קרוס, משקולות חופשיות, מוטות משקולות, מוט W, מכשירים יעודים לבטן  וכך הרשימה יכולה עוד להמשיך. בתחילת תקופת השינוי שלי, אני זוכר שהשקעתי יותר בפעילות אירובית. זה היה בחופש הגדול בסיום י"ב, היינו חוזרים כל החבר'ה מבילוי מאוחר בלילה וכשכל החברים הלכו לישון כבר, אני פשוט הייתי עולה על אופני הכושר ומתחיל לפדל במשך שעה. לעיתים הייתי מוצא את עצמי ב-3 בלילה על האופניים כשעוד דרך ארוכה לפניי…
בתחום האימונים האנאירוביים ניסיתי סוגי אימונים רבים בחדרי כושר שונים, דרופ-סטים, סופר-סטים, משקלים עולים, משקלים יורדים וכו'. נהניתי מזה מאד אבל תמיד לאחר תקופה מסוימת, בד"כ של שנה, הייתי משתעמם ופשוט מפסיק להגיע ועובר להתאמן בבית בפרטיות שלי ובזמן שנוח לי.
לימים הבנתי שזה לא משנה כמה תשקיע באימוני המשקולות, בסופו של דבר מה שיכריע את הכף יהיו האימונים האירוביים והתזונה. שריר גדול מבחינתי ככל שיהיה, יראה תמיד יותר טוב כשהוא לא מוקף שומן. לכן בשנתיים האחרונות התרכזתי יותר באיבוד שומן גוף מאשר בירידה במשקל או בעלייה במסת שריר. שכרתי הביתה מכשיר קרוס טריינר ובמשך שנה הייתי מתאמן פעמיים בשבוע 45 דקות על הקרוס טריינר בקצב פעימות לב של 130 לערך ופעם בשבוע הייתי עושה אימון משקולות כדי לא לאבד את רקמות השריר. בתכנית האימונים שלי כרגע אני מתאמן בבית, אני מתאמן בין פעם לפעמיים בשבוע, עושה אימון של שעה על מכשיר שנקרא "טוטאל ג'ים" שעובד על התנגדות משקל הגוף.

אלדד עם 30 ק"ג פחות

כמה ירדת עד עכשיו ואיך אתה מצליח לשמור על זה?

בסה"כ עד עכשיו ירדתי בערך 30 קילו ואיבדתי הרבה מאחוזי השומן שהיו לי בגוף במצב ההתחלתי. לא יודע בדיוק מה היה אחוז השומן שהיה לי כנער אבל כיום אני שוקל 80 קילו עם כ-11 אחוזי שומן גוף. בשנתיים האחרונות אני פחות מתרכז באימוני משקולות ויותר מתרכז בפעילות אירובית, לכן זה משפיע גם על תכיפות ועצימות האימונים שלי אך יותר מכל זה משפיע על התזונה והרגלי האכילה שלי.
כדי לשמור על המצב הקיים וכדי לנסות לרדת עוד באחוזי השומן אני משתדל לאכול ארוחות קטנות כל 3 שעות. בבוקר כשאני קם, אני אוכל מנה או שתיים של פירות. בשעה 10:00 בבוקר, אוכל מנת חלבון כלשהי עם קצת פחמימות, לרוב זה סוג של מעדן עם כמה קרקרים משיפון או גביע קוטג' חצי אחוז, 3 שעות לאחר מכן, שוב ארוחה קטנה, חזה עוף עם 2-3 כפות אורז או טונה במים עם כמה קרקרים, דג מבושל עם חצי תפו"א, קציצות עוף עם קצת פסטה וכו'. כך כל 3 שעות אני משתדל לאכול ארוחה קטנה כדי שחילוף החומרים בגוף תמיד יעבוד, וגם בארוחות הקטנות האלה אני משתדל שיהיו יותר חלבונים מאשר פחמימות. אם כבר יש פחמימות אני משתדל להימנע ככל האפשר ממוצרי חיטה כמו לחמים, מאפים, פסטות, קרקרים מחיטה וכו'. ואם כבר חייב חיטה אז עדיף חיטה מלאה.
מוצרי חלב – עד 3 אחוז מקסימום, מוצרי בשר – אך ורק חזה עוף על צורותיו השונות, גלידות פה ושם – אך ורק עד 2% או סורבה עם 0%, משקאות מתוקים – אך ורק דיאט למרות שלרוב אני שותה סודה או מים, ירקות ופירות – כל הסוגים וכל המינים, ממתיקים – אך ורק סוכרזית וסטיוויה, לא סוכר בשום פנים ואופן, בכלל לא נוגע במטוגנים או מתוקים למיניהם, לא בחטיפים, לא סובל מאפים כגון בורקסים או קרואסונים, המבורגרים, שהיו ארוחות הצהריים הקבועות שלי בזמנו, שכחתי את טעמם בכלל… אם אני מבשל לעצמי אני משתדל אך ורק עם שמן זית, אם אני מטגן לעצמי משהו זה רק על מחבת טפלון עם תרסיס שמן זית, אין גבינות קשות, אין מעדנים רווי קלוריות, אין קבבים, נקניקיות, כנפיים וסטייקים נוטפי שומן בפריזר. אם אני יוצא עם חברים לבתי קפה, ואחד מהם מזמין לאכול, אני מקבל את הסלט… חטיפי אנרגיה, פריכיות אורז וטונה במים נמצאים קבוע אצלי בתיק למקרה שהרעב יתקוף באופן לא צפוי…
בעקרון אפשר לומר שכל חיי הקולינרים היומיומיים מצטמצמים לכדי מה שציינתי פה… אני יודע שלרוב האנשים זה נראה דל וקשה מאד לתפיסה או להבנה אבל באמת שטוב לי עם זה. אני אוכל מה שצריך, רק כדי לתדלק את הגוף ולהמשיך הלאה. אין לי את יצר האכילה הזה שיש להרבה אחרים שאני מכיר, מסעדות לא עושות לי את זה ותכניות בישול בטח שלא עושות לי את זה. אישית, אני לא מבין ולא אוהב התעסקות סביב אוכל, עבורי אוכל זה דלק נטו. לכן קל לי מאד כרגע להמשיך בסגנון החיים הזה שלי.
הפינוק השבועי שלי
פעם בשבוע, אני מרשה לעצמי לאכול מה שבא לי, אני בוחר בין 2-3 משולשים של פיצה, 3 רולים של סושי, סנדוויץ' סינטה, טוסט נקניק, גלידת שמנת או כל דבר אחר שבא לי באותו הרגע. אני פשוט יודע שאין טעם להתנזר לגמרי מאוכל ושהגוף צריך גם את הפינוק הזה מידי פעם.

מהם הטיפים החשובים ביותר שעל כל אדם בתהליך הדיאטה ליישם?

ישנם טיפים רבים שאפשר לתת לאדם שרוצה לרדת במשקל אך בסופו של דבר הטיפים שהוא שומע הם לא אלה שיעזרו אלא הטיפים שיהיו לו קלים ליישום והוא באמת יעמוד בהם.
אז בראש ובראשונה למצוא איזושהי סוג של פעילות גופנית מהנה שלא נתפסת כנטל ולעשות אותה בשביל הכיף ובשביל ההרגשה, לא כדי לראות תוצאות. התוצאות כבר יבואו מעצמן.
לזכור ששינוי גופני שכזה לא מתרחש בחודש וגם לא בחודשיים, לעבוד על הגוף לוקח זמן לכן לא צריך כל יום להסתכל במראה ולחשוב על התוצאות המיוחלות, אלא פשוט להתרכז בתהליך.
אין ספק שהטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לאדם שמעוניין לרזות הוא פשוט לנסות לשנות את צורת החשיבה בנושא. לא לראות באוכל את טעם החיים ואת הסיבה לקום בבוקר, אלא פשוט לראות באוכל כעוד דבר שיש לחיים להציע ובמקרה הדבר הזה הוא כרגע האויב הכי גדול שלך אם אתה מעוניין לרדת במשקל. תחשוב שאתה במלחמה נגד האוכל וכל פעם שתאכל משהו שאסור לך, אתה רק מרחיק את עצמך מהמטרה שהצבת לך ונותן לו לנצח. אני מודה שהרבה אנשים קרובים אליי חושבים שצורת החיים שלי היא קשה ולא הגיונית כי אוכל לא משחק כזה תפקיד אצלי, אבל באותה מידה הם נראים לי לא הגיוניים שאוכל משחק תפקיד כזה חשוב אצלם.
כל אדם שמעוניין להתחיל בתהליך של ירידה במשקל אסור בכלל שיחשוב על המילה "דיאטה". באופן טבעי המילה הזאת מעלה אסוציאציות של משהו קשה, משהו זמני, משהו חולף, אסור בשום פנים ואופן לחשוב על זה כך. פשוט לשנות את הרגלי האכילה, גם אם זה לא בבת אחת. לאט לאט להוריד מהתפריט את הקרואסון הזה שפשוט חייבים לאכול כי מחלקים אותו חינם עם קפה בחנויות הנוחות האלה בתחנות דלק… לאט לאט להוריד מהתפריט את הארטיק שמנת הזה עם ה-350 קלוריות ליחידה שפשוט חייבים לאכול כי בפרסומת הטלוויזיה ציפוי השוקולד שלו מתפצפץ עם כל ביס בצורה כל כך מגרה… לאט לאט להוריד מהתפריט את כל ארוחות הג'אנק פוד האלה שבארוחה אחת יש כמות קלוריות זהה לתפריט של יום שלם, יחד עם זאת עוד יש לנו את האופציה המלהיבה של להגדיל את הארוחה בתוספת של שקל תשעים ובכך נדחוף לעצמנו עוד כמה מאות קלוריות ועשרות גרמים של שומן בכלום כסף! איזה כיף!
מה שאני מנסה לומר זה שגם אני הייתי שם, גם אני חשבתי פעם בצורה הזאת והיום כשאני נזכר בזה, זה פשוט מגעיל אותי. זה גם לא בריא וגם לא אסתטי, אין אף תחום בחיי שלא השתפר מאז שהתחלתי את תהליך השינוי הזה, אז אם זה בידיים שלנו לשפר את חיינו, למה שלא ננסה?
אומרים שהתפתחות ויצירה באה ממקום של משבר, ושדווקא המשבר עצמו הוא המפתח והמרומם. לי היה משבר שנמשך 18 שנה וזה הכוח שדוחף ומניע אותי, לא משנה מה, ה-18 שנה האלה תמיד יהיו לנגד עיני ואני תמיד אשתמש בהם כדי למנוע מעצמי לחזור למצב הזה שוב, ואני חושב שכל אחד שרוצה לרזות יכול להשתמש במשבר הזה שהוא נמצא בו לטובתו ולגרום לו להיות הכוח המניע לשינוי המיוחל.
יש אנשים שאוהבים להשקיע באוטו שלהם, יש אנשים שאוהבים להשקיע בבית שלהם, יש אנשים שאוהבים לטפח את הגינה שלהם, יש אנשים שאוהבים להשקיע במערכת קולנוע ביתית עם 12 רמקולים ומסך 50 אינץ' דקיק, אך מהו הדבר היחידי שהוא באמת שלנו וילך איתנו לכל מקום לכל אורך חיינו? זה הגוף שלנו – לכן זו ההשקעה הכי טובה שיש.

מאת: שי אלנקרי